Yoel Zanger

כתב ד״ר אסף דוד מהפורום לחשיבה אזורית ואני מביא כאן את דבריו ברשות: אנחנו נמצאים בישורת האחרונה של התבססותו של שלטון יחיד פשיסטי, ימני דתי, במדינת ישראל. מהיום הראשון למלחמה הזהירו לא רק שמאלנים, אלא נשים ואנשים מתוך הממסד שעקבו אחר מהלכיו של נתניהו בשנים האחרונות, שפניו של האיש אינן למלחמה עם יעדים בני קיימא בעזה או בלבנון, אלא למלחמת חורמה על שלטונו. כך היה עד ה-6 באוקטובר, כאשר משטר נתניהו לחץ על דוושת הגז של ההפיכה המשטרית למרות אזהרותיהם של ראשי הממסד הצבאי-ביטחוני על ההחלשה הפנימית של ישראל והתגברות התעוזה בקרב אויביה, וכך הוא ממשיך גם לאחר ה-7 באוקטובר. האזהרות שקיבל ערב המלחמה היו כתובות וממוסמכות משום שכולם הבינו שהם נערכים לוועדת חקירה עתידית. לנתניהו אין שום כוונה לאפשר בכלל את הקמתה של אחת כזו. לצורך שימור שלטון היחיד של נתניהו חיוני שישראל תשקע במערבולת של זעם ונקמה שתכלה את עזה כולה, לרבות החטופים והשבויות המעונות במרתפי חמאס; תגרור את הגדה המערבית פנימה ותספק תירוץ להתרחבות מהלכי הנישול והפוגרומים של מתנחלים בפלסטינים בגיבוי כוחות הצבא הנשלטים על ידם; ותגרה באופן תמידי את חזבאללה ואיראן להחריף את ההתקפות הצבאיות נגדנו. כך יוגדל בהתמדה סכום ההימור על גורלה של ישראל והאזור כולו, ובסופו של דבר לא רק לצבא הישראלי, אלא גם לממשל האמריקאי, לא תהיה ברירה אלא להגיע למלחמה כוללת. אם זה נשמע לכם מאוד דומה לתוכנית המקורית של סינוואר, זה לא מקרה. שליטים מטורפים שנשענים על אידיאולוגיה ימנית דתית אלימה חושבים באופן זהה. לנתניהו ומשטרו יש את כל הסיבות שבעולם להמשיך להתעלם מבכירי הממסד הצבאי-ביטחוני ולהפוך אותם ל"קבלני פיצוצים", כמו שכינה אותם עמוס הראל אתמול. כנועים, צייתנים ומבוזים (בגלל המחדל האיום שדבק בהם – בהם ולא בו), הוא גורר אותם משבוע לשבוע, מיום ליום, לא רק למלחמה בלתי פוסקת בכל החזיתות אלא להרפתקאות צבאיות מסוכנות יותר ויותר, שבמקרים נדירים יש להן תועלת זמנית ובמקרים השכיחים יותר הן מעמיקות את התסבוכת האסטרטגית של ישראל. אין להם מספיק אומץ ציבורי, אבל מבהיל יותר מזה – ספק אם יש להם די לגיטימציה ציבורית – לצאת בפומבי ולומר: האיש מקריב את החטופים והשבויות ביודעין. האיש מקרב אותנו למלחמה כוללת כשאנחנו בשפל צבאי, כלכלי ומדיני. האיש מסוכן לביטחונה של המדינה. פגישת בכירי הממסד-הצבאי הביטחוני עם נתניהו אמש, שבה האשימו אותו באחריות ישירה לסיכול הסכם מדיני שיחזיר את החטופים וירגיע בהדרגה את כל החזיתות – המשפט הזה לבדו מבהיר היטב את הסיטואציה האוטוקרטית שבה אנחנו נתונים – היא אולי שירת הברבור של האליטה הצבאית-ביטחונית הישנה, זו שתמיד הייתה חלשה וחששנית ביחס לימין, וכיום ניגפת מפניו באופן מעורר אימה בכל חזית אפשרית. האליטה שתחליף אותה תהיה ביביסטית. זה מה שהאיש רצה מהיום הראשון, והוא הולך ומתקרב לתוצאה הזו בצעדי ענק. היו לנו כל כך הרבה הזדמנויות להיפרע ממשטר נתניהו בשנים האחרונות. מאז 2015 הוא גורר את כולנו לתהומות עמוקים כל כך שמצד אחד הם צמצמו את התמיכה הציבורית בו, אבל מצד שני הפכו את תומכיו המתמעטים לאלימים יותר, אטומים יותר, חסרי עכבות יותר, בלי שמץ של מראית עין לדאגה לצרכי הציבור. ההפיכה המשטרית; ה-7 באוקטובר; התהום הצבאית, הכלכלית, המוסרית, המדינית, המשפטית; הקרבתם הבלתי נתפסת של החטופים והשבויות – שום דבר מזה לא גרם לנו להעיף את משטר הזוועות הזה למקומו הראוי בפח האשפה של ההיסטוריה. השתן נשפך עלינו בדליים מהמקפצה ואנחנו ממשיכים להריע כמו מסוממים להתנקשויות, להמשך המוות, להתעצמות הסבל, למלחמה האין סופית. בימים או בשבועות הקרובים ראשי הממסד הצבאי-ביטחוני אולי יעשו את המהלך האחרון שלהם על לוח השחמט שבו הם בסך הכל פיונים, יופיעו בדמותם ויאמרו לציבור בקולם את מה שהיו צריכים לומר במהלך 2023 – מה שאולי, אולי, היה מציל אותנו מהפורענות. אולי זה יקרה, או שמא גם הם כבר חושבים רק כיצד למלט את עצמם מכוחו המתעצם. זו תהיה ההזדמנות האחרונה שלנו לצאת לרחובות ולהפיל את המשטר הזה. אחרי כן יבואו מינויים אישיים שלו לראשי השב"כ, המוסד, הצבא, הפרקליטות. אחרי כן תבוא החשכה המוחלטת.