Arod Balissa (@Arodbal) header
Arod Balissa (@Arodbal) profile picture

VP Platform & Insights @ Deep33 Ventures. Also a rare earth influencer. I have a substack just like you. Mine's slightly funnier.

Israel
Joined April 2009
Photo by Arod Balissa (@Arodbal)Photo by Arod Balissa (@Arodbal)Photo by Arod Balissa (@Arodbal)Photo by Arod Balissa (@Arodbal)Photo by Arod Balissa (@Arodbal)Photo by Arod Balissa (@Arodbal)Photo by Arod Balissa (@Arodbal)Photo by Arod Balissa (@Arodbal)Photo by Arod Balissa (@Arodbal)Photo by Arod Balissa (@Arodbal)
Arod Balissa retweeted
כל הפוקוס כרגע על ג׳נסן, שעזב את תפקידו כמנכ״ל אנבידיה. אבל בדיוק באותו הזמן וקצת מתחת לרדאר, מייסד אחר עשה את הדרך ההפוכה. יותר מחמש שנים אחרי שעזב, בריאן הליגן חזר לכיסא המנכ״ל של $HUBS. והקטע המעניין בעיניי הוא שהליגן לא מתייחס לזה כקאמבק. למרות שמדובר בחברת תוכנה עם יותר מ-300 אלף לקוחות והכנסות של מיליארדי דולרים בשנה, הוא הגיע למסקנה מרחיקת לכת. הוא מתכוון להקים את החברה מחדש. שרשור 🧵
6
4
2
33
5,495
בגדול, הרבה ממה שכתוב בדוח מסתדר עם דיווחים אחרים. כמה דברים שחשוב להגיד דווקא ברגע הזה כשטראמפ ושי הולכים להפגש פעם נוספת: 1. אכן, כפי שמצויין בדוח, התלות ביסודות נדירים ובמינרלים קריטיים נוספים, הוא מאוד משמעותי. הוא סיכון דרמטי לבטחון הלאומי האמריקאי, ושל מדינות נוספות, בעיקר בגלל מספר מינרלים שקשה להשיג במקום אחר - זה בעיקר נכון לטרביום, דיספרוזיום, סקנדיום, ייטריום וכמה אחרים. 2. תעשיית הבטחון האמריקאית היא לא צרכן גדול מבחינת מספרים, אבל היא כן צרכן משמעותי עם קדימות. לדוגמה, שוק הרכב החשמלי הוא צרכן הרבה יותר גדול של מגנטים, אבל יש לממשל כלים להכריח את השוק הפרטי לספק לה מינרלים על חשבון תעשיות אחרות. 3. בגזרת המאמצים האמריקאיים (והמערביים בכלל) לגוון אספקה ולהפחית תלות - הייתי זהיר קצת יותר. בסך הכל, ההתעוררות קרתה לפני שנה וקצת. זה כלום זמן במונחי תשתיות. המערב אכן לא קרוב לעצמאות, אבל כן קרו דברים יפים. אני דווקא לא הייתי מסתכל על Vault - זו יוזמה מורכבת שכרגע לא ברור השפעתה. בכלל מאגרים אסטרטגיים הם סוגיה שצריך לדבר עליה יותר לעומק. כן הייתי מסתכל על השקעות בטכנולוגיות שנועדו לפתור צווארי בקבוק, וכן על עסקאות שנועדו לייצר אספקה חדשה, כמו מכרה סרה ורדה בברזיל. 4. השאלה המרכזית שצריך לשאול פה היא מה המטרה. מה המערב רוצה ויכול להשיג? אני מאוד בעד עצמאות, אבל זה יעד ארוך טווח ומאוד קשה להשגה. אולי לקראת 2050 במקרה הטוב. אבל אם היעד הוא גיוון והפחתת תלות, ובידוד תעשיות קריטיות מזעזועים - אפשר גם אפשר. מאמצים לפיתוח מאגרי סקנדיום חדשים או ייטריום של חברת Lynas מתחילים לאט לאט לשאת פרי, אפילו אם זה יקח עוד זמן. אני חושב שיעד של הפחתת התלות וגיוון מקורות הוא ריאלי בתעשיות מסויימות, בעיקר בדיפנס. 5. הסכם בוסאן. אני אישית חושב שלממשל האמריקאי ולסין בגדול נוח עם המצב. אם היו יכולים להאריך עד אינסוף, לדעתי היו עושים את זה. הבעיה היא שלא הכל תלוי בהם. הקונגרס החדש צפוי להיות יחסית לעומתי גם לסין וגם למדיניות של הממשל, ומצד שני סין עשויה להגזים במילוי החלקי של ההסכם. נחיה ונראה.
דו"ח חדש של ה-Special Competitive Studies Project, מכון המחקר שהקים מנכ"ל גוגל לשעבר אריק שמידט, מנסה לכמת את התלות של התעשייה הביטחונית האמריקנית במינרלים קריטיים מסין ולזהות את האמל"ח הפגיע ביותר. חברת שרשרת האספקה Exiger ניתחה בכלי בינה מלאכותית (כמובן) כמעט תשעה מיליון חלקים בכ-3,000 מערכות אמל"ח. היא זיהתה יותר מ-28,000 רכיבים ייחודיים ב-1,400 מערכות שמכילים אחד מארבעה חומרים: אנטימון, גליום, גרמניום וטונגסטן. לפי הדו"ח, כ-68% מהגרמניום, עד 99% מהגליום, כמחצית מהאנטימון ועד 80% מהטונגסטן בעולם מיוצרים\מזוקקים (או איך שלא קוראים לזה) בסין. סין מייצרת גם כמחצית מתפוקת יציקות המתכת בעולם, ולעיתים היא האפשרות היחידה ליציקות גדולות. בין המערכות בסיכון יש אמל"ח אסטרטגי על אמת (לא כל מיני שקר כלשהו של חי"רניקים או מכוניות חשמליות). לדוגמה, צוללת וירג'יניה דורשת יותר מ-300 רכיבים קריטיים בהם קיימים אחד או יותר מארבעת החומרים הנ"ל, מהם 190 עם גרמניום ו-50 עם גליום, ו-1,700 חלקים קריטיים שיצוקים, מחושלים או מעורגלים בסין. מפציץ B-2 דורש 782 רכיבים בהם קיימים אחד מארבעת החומרים. משפחת F/A-18 מובילה בתלות ביציקות פלדה, עם 3,800 חלקים, ואחריה KC-135 עם 2,570. עוד, לפי הדו"ח, כל צוללת דורשת 9,200 ליטראות של החומרים האלה(!!!) ומטוס F-35 דורש 900. לכל הקוראים לעצמאות בשרשראות אספקה, הדו"ח מזמין מפגש קצת כואב עם קיר המציאות. אפילו בהינתן ההסתמכות על ייצור סיני, כמעט 8,000 פריטים עם יציקות פלדה וכ-9,400 פריטים עם אלומיניום מעורגל ממתינים לאספקה יותר מ-36 שבועות. לפי הדו"ח, חלקים של B-52 ממתינים יותר מ-400 יום, בין השאר בגלל עשרות דרישות תקן צבאי. בד בבד, מספר הספקים הקטנים בתעשייה הביטחונית האמריקנית ירד ב-43% בעשור. המשמעות היא שבירות קיצונית ממש של שרשראות האספקה הקיימות. לדוגמה, שריפה במפעל SPS Technologies בפנסילבניה בפברואר 2025 השביתה ספק של יותר מ-1,000 מערכות נשק, וספק יחיד לטומהוק ולבלאק הוק, עד 2028 לפחות (וזה כשבדיוק סיימו לשגר חימושים באהלן-אהלן). הסינים לא טומנים ידם בצלחת ומסבירים לאמריקנים שהקטע הזה של סנקציות והגבלות ייצוא הוא כבר טנגו ולא סטפס. קיט קונקלין, סמנכ"ל האסטרטגיה ב-Exiger, אמר ל-TWZ שהמשבר "כבר כאן" לחברות שלא מקבלות רישיונות יצוא מסין. לדבריו, האמברגו הסיני פוגע גם ביכולת להגדיל את ייצור המיירטים לאלפים בשנה (כי מצגות לחוד ומציאות לחוד). לדבריו, בין ארה"ב לסין שוררת כעת "מעין דטנט", והוא אינו צופה שינוי גדול עד סוף השנה. עם זאת, נכון להיום, אף יצרן ביטחוני אמריקאי עדיין לא דיווח בפומבי על שיבושים בייצור בגלל החומרים. הממשל האמריקני פתח בחודש פברואר ב-Project Vault, יוזמה של 12 מיליארד דולר לאגירת מלאי. ב-2018 נפתח מחדש מכרה העפרות הנדירות היחיד בארה"ב (מכרה שנפתח לראשונה בשנת 1952, כשבגרוש היה חור והלירה הייתה מנייר). מכרה נוסף שנפתח שנה שעברה צפוי להתחיל להפיק עפרות ב-2029 וגם אז יהיה מדובר בפחות מ-500 טון בשנה. הפנטגון השקיע 18 מיליון דולר במתקן הגרמניום היחיד בארה"ב ויש עוד כהנה וכהנה יוזמות - אף אחת מהן לא מתקרבת לגודל הנדרש. מהון להון (ועם הרבה הון) בממוצע לוקח 29 שנים(!!!!!) לפתוח מכרה חדש בארה"ב. וזה, אגב, נכון על כל מנעד הפרוייקטים הגדולים. ארה"ב *כמדינה* לא יודעת לעשות פרוייקטים גדולים וגם לא להכווין הון מדינה לפרוייקטים גדולים. הון פרטי לא זורם עצמאית (או בכלל) לדברים כאלה. זה נכון החל ממלה"ע 1 (עם משבר הפגזים הבריטי) ועד ימינו (עם הפערים בתשתיות לבינה מלאכותית). והממשל האמריקני לא מסוגל לממן כמעט אף תוכנית לטווח ארוך - בטח כאלה משעממות שלא עושות בום בקצה. כמובן, זה לא הפעם הראשונה שמעצמה מגלה שרכיבים חיוניים מיוצרים על ידי האוייב (הבריטים, לדוגמה, גילו את זה תוך כדי מלה"ע 1 שאופטיקה טובה, מה לעשות, מייצרים בקרל זייס ולא בלונדון והגרמנים בתורם גילו שגומי מגיע מבריטניה הגדולה גם במלחמה). אבל הפערים בין סין לארה"ב בכל הנוגע לשרשראות האספקה הם עמוקים ורחבים (בהיקפי החומרים, בטונאז', במומחיות וכו). נכון כל הזמן שומעים על חברות סיניות באפריקה ובאמל"ט? אז זה. וזה לפני שבכלל נוגעים בפערים בין המדינות בשלבים גבוהים שיותר של שרשראות הערך (כושר ייצור במספנות שם קוד) לכן, אחרי כל הפלאברות, אני בספק שארה"ב תוכל לשבור את הכלים וללכת ראש בראש מול סין - בטח על טאיוואן (להזכיר - עד כה היא לא הצליחה לשכנע את העולם לבודד אפילו את רוסיה. בקושי את האירופאים היא הצליחה). העולם כבר לא שם יותר. אז בפעם הבאה שמישהו מקשר איזו כתבה אלרמיסטית בעיתון כלכלי זה או אחר על רחפנים סינים או מכוניות סיניות וכו, זכרו - יש שאיפות. יש מציאות. וצריך להבין איך עושים מהלימון לימונדה. גם אם אתה ארה"ב. וקל וחומר אם אתה לא. #פידצבא להרחבה ראו: twz.com/news-features/these-… ב-@thewarzonewire
5
476
וואו. שרשור מעולה ומאוד מחכים על הסוגיה האמריקאית. מה שתפס אותי ממש זה להיות חלק מהaffordability agenda. אנחנו בעיקר חושבים על התרומה שלנו לארהב במונחים של בטחון לאומי. אבל, רותם צודק שאנחנו צריכים להיות מועילים לירידת המחירים בארהב. האם אפשר באמת? לא יודע, אבל חלק מזה זה פשוט מרקטינג טוב שלדעתי יעזור. אבל, לדעתי צודק רותם שזה צריך להיות בנוסף לשינויי מדיניות ולא במקום.
סיכום ביקור בארה"ב, בעשר נקודות: 1. הכול פתוח: אני בד"כ נמנע מביטויים כמו "שינוי טקטוני" אבל בחירות האמצע מעידות, לדעתי, שזהו אכן המצב - כל ההנחות שלנו על "מי יכול לנצח בחירות", "מה האסטרטגיה שעובדת", "איזו מדינה במשחק", פתוחות לדיון מחדש. זה כמובן לא אומר שכל מה שקרה ב-2026 מעכשיו ילווה אותנו שנים: טקסס היא עדיין לא מדינה כחולה ואפילו לא מתנדנדת, כסף עדיין משחק תפקיד גדול בפוליטיקה וזה שמועמד כמו אוסוף או שפירו (וראו מיד) ניצחו בהפרשים דו-ספרתיים במדינות מתנדנדות ממש לא סולל להם את הדרך למועמדות לנשיאות. 2. אם נקבל שנייה את החלוקה של "מתונים מול קיצונים", אז אפשר לטעון שלמרות שלשמאל העמוק של ארה"ב יש לא מעט הישגים בבחירות האלה - כניסת שישה מחוקקים חדשים שמזוהים עם ה-DSA בבית הנבחרים והסנאטור עבדול אל-סייד במישיגן - ההישגים של האגף המתון גדולים אף יותר. בבית הנבחרים, רק שישה חברי קונגרס חדשים נתמכו בידי ה-Democratic Socialists of America, מתוך 42 חברי קונגרס חדשים בכלל, ובכלל רמות השלטון (כולל state ו-local), ה-DSA תמכו ב-164 מועמדים שמתוכם ניצחו 79 - כלומר פחות מחצי. בסנאט, אם משווים את הניצחונות של אל-סייד (7% הפרש במדינה מתנדנדת), ג'קסון (6% הפרש במיין, מדינה כחולה) ופלנגן (10% במינסוטה, מדינה כחולה) לנצחונות של חבריהם למפלגה מדובר בנצחונות יחסית קטנים. המועמדים המתונים יותר ניצחו בהפרשים גדולים יותר (אוסוף בג'ורג'יה ב-18%, קופר בצפ"ק ב-19%), ניצחו מדינות קשות יותר (בראון באוהיו ב-5%, אנדרוז בדר"ק ב-4.5%, המילטון בקנזס ב-5%), או גם וגם (טלריקו בטקסס ב-12%). כלומר, אם הגל הכחול היה פחות גדול, יש סיכוי סביר שג'קסון ואל-סייד היו מפסידים אבל טלריקו, קופר ואוסוף (וכן למשל שפירו שרץ למושל פנסילבניה) היו מנצחים. במילים אחרות - זה שהקיצוניים הם קולניים ושהתחזקו לא אומר שהם הרוב. 3. לא הטראמפיזם מת, אלא ה-woke מת: זה תמיד היה נכון ש-"זו הכלכלה טמבל" ובארבע השנים האחרונות (יש שיגידו שש) זה נכון במיוחד. באופן ספציפי, אם בחירות 2016 הוכרעו על שוק העבודה ובחירות 2020 הוכרעו על הקורונה (שהיו לה השלכות על שוק העבודה), בחירות 2024 ו-2026 היו בחירות על יוקר מחיה. זה עלה בכל שיחה בקונגרס, בכל פאנל ב-CrookedCon ובשיחות עם הקהילות היהודיות, בין שאלו היו סטודנטים בוושינגטון או הקהילה הרפורמית בווסטצ'סטר. יש לזה משמעות פוליטית פנימית (יש גם משמעות גיאופוליטית בחוץ וזה בסעיף הבא) והיא בהפשטה שה-woke מת, או לפחות חטף מכה אנושה, לא כתפיסת עולם אלא כאסטרטגיה פוליטית. לא נתקלתי בספירת ראשים מהסוג שחוגג את "הסנאטור המוסלמי הראשון" או "יש שיא היסטורי בייצוג של...". ב-CrookedCon - הכנס של Crooked Media שהקימו בוגרי ממשל אובמה שכרטיס אליו עולה מאתיים דולר, כלומר המשתתפים הם סגמנט מאוד מובחן (משכיל, מתעניין וכנראה גם אמיד) של האלקטורט הדמוקרטי - כמעט ולא דיברו על "הגנה על ילדים טראנסים" או פירוק המשטרה (כן קצת פירוק של רשות ההגירה ICE), וגם מועמדים פרוגרסיביים מאוד הדגישו שהפוקוס צריך להיות על "החיים עצמם": יוקר מחיה, מקומות עבודה (והסכנה ש-AI מציבה להן), בריאות, דיור ותשתיות. 4. היחס האמריקני לעולם הולך ונעשה יותר ויותר אינסטרומנטלי, וארה"ב - ככל שהאנשים שנפגשתי איתם ושמעתי אותם מייצגים - מעוניינת לקחת חלק פחות פעיל בהנהגה שלו, לקחת פחות סיכונים ולהשקיע פחות משאבים בהובלה שלו, ולבחון שותפות ויריבות לפי התועלת (או הנזק) שהן גורמות לכלכלה האמריקאית (ואתייחס להיבט הישראלי בהמשך). אמנם הביקור שלי התמקד בדמוקרטים אבל זה בהחלט סנטימנט שאנחנו רואים אצל הרפובליקנים, ובניגוד למחשבה שהכישלון בבחירות יפיל את מחנה ואנס - הכישלון הזה מונע ישירות מהמלחמה באיראן (הפרת שתי הבטחות של טראמפ: הימנעות ממלחמות חדשות והורדת יוקר המחיה) ולכן אם כבר הוא צפוי לפגוע יותר במחנה רוביו. המשמעות המיידית של זה מבחינת ישראל היא שכל השיח הגיאופוליטי המורכב שמצדיק את הברית עם ישראל דרך התועלות (הביטחוניות, הכלכליות והטכנולוגיות) שאנחנו מייצרים הוא אולי רלוונטי ברמת הדרג המדיני והמקצועי, אבל חסר חשיבות ברמת הציבור ש-"רק רוצה לראות את מחירי החשמל והמים שלו יורדים", אם לצטט משקיע יהודי רפובליקני שנתקלתי בו אחרי הרצאה, "מעניין לו את הסבתא שיתופי הפעולה בין צה"ל והצבא האמריקאי". זה דורש שיח אחר וסוג אחר של שותפות בין המדינות. 5. בינה מלאכותית: אולי אחד הנושאים המרכזיים בשיח שנתקלתי בהם, מהרמה המיידית בשל התרומה של דאטא-סנטרים לעליית יוקר המחיה דרך ההשפעה שלה על שוק העבודה ("בשביל מה לקחת הלוואות סטודנטים כדי לממן תואר אם אחר כך לא אמצא עבודה שתאפשר לי לשלם את ההלוואה הזו?") ופערים חברתיים ועד שאלות עמוקות יותר על החוזה החברתי האמריקאי (ניסחה היטב חה"ק שרה ג'ייקובס מקליפורניה, "אנשים מרגישים שהחלטות שמשפיעות על העבודה שלהם, על השירותים שהם מקבלים מהמדינה, על המדינה עצמה, מתקבלות בידי מישהו אחר שיושב וכותב אלגוריתמים שאין להם השפעה עליהם, וזה בהגדרה לא-דמוקרטי ולא-אמריקאי"). המשמעות של זה, בטח בהקשר הסעיף הקודם, היא שהטיעון "אנחנו חייבים לנצח את סין במירוץ ה-AI" (טיעון שאני לכל הפחות מסכים איתו) מתקשה להבקיע בדעת הקהל האמריקאית. 6. יהדות אמריקה: אני לא יודע להגיד האם יהדות אמריקה "זזה ימינה" אבל ראיתי הרבה מאוד עדויות ל-"התפכחות" (בהיעדר מילה טובה יותר) בנוגע למפלגה הדמוקרטית - גם בקרב מצביעים ופעילים דמוקרטיים וגם בקהילות מאוד ליברליות שנשארו מאוד ליברליות יש תחושה חזקה שהמפלגה כבר לא מהווה בית בטוח לציונים, ולחומרא גם ליהודים. מול זה, יש מי שמנסים לשנות מבפנים - יועצים במפלגה הדמוקרטית בקונגרס וארגוני חברה אזרחית - וחלקם גם ביקשו לשתף פעולה עם @lib_ra_el , ומנגד יש את מי שדווקא מתרחקים מהמפלגה ואולי אפילו מכריזים עליה מלחמה (לוביסט ציוני אמר לי שהוא "מתגאה בזה שאני אומר להם את כל האמת בפנים, כולל שיש להם דם יהודי על הידיים") אבל לא בהכרח עובר צד - בעיקר מתוך תחושה שגם במפלגה הרפובליקנית יש כוחות מאוד מאתגרים לישראל, חלקם Openly אנטישמיים, שנבלמים כרגע בעיקר בידי טראמפ ורוביו. 7. יו"ש: אין נושא שקיבל יותר ביקורת מסוגיית הפשיעה הלאומנית ביו"ש, בכל מקום שבו ביקרתי ועם כל בנאדם שאיתו דיברתי, מכל הקשת הפוליטית. גם מי שחושבים שזה אירוע שולי מבחינה מספרית מדברים על נזק קטסטרופלי לישראל בדעת הקהל (מעבר כמובן להיבט המוסרי) ובכל משרד שביקרתי בו בקונגרס ביקשו להעביר מסר שזה ה-צעד המיידי שהם מצפים מממשלה, כל ממשלה, לעשות כדי להוכיח שישראל עדיין מחויבת לערכים דמוקרטיים. האם זה מספיק מבחינתם? לא, הם גם ציינו שהם מצפים ליותר - אבל לא הרבה יותר. בכמה משרדים בקונגרס שמעתי משפטים בנוסח "ברור לנו שישראל לא תפנה התנחלויות בשנים הקרובות" ו-"אנחנו מבינים שהטראומה של ה-7 באוקטובר מקשה עליכם לתת אמון בפלסטינים", והצעדים בוני האמון שכן מצפים מאיתנו לעשות קשורים יותר בהימנעות מסיפוח ולחומרא הימנעות מבנייה ב-E1. 8. עזה: מעבר לציפייה להכנסת סיוע הומניטארי (או לפחות להגדיל את הכמות שלו), הופתעתי לשמוע גישה די מבינה של צרכי הביטחון הישראליים ברצועה, החל מ-"ברור לנו שיום אחד תחזרו להילחם" ונכונות לגבות לחימה כזו בתנאי שתיעשה בליווי מהלך מדיני מסיים ובכפוף לדיני הלחימה, ועד הבנה שאונר"א הוא force for evil ולא באמת יכול לשחק תפקיד חיובי ברצועה. האם זה מספיק? לא, ברור שלא. מדובר בקומץ משרדים דמוקרטיים ולא בסיעה כולה, אבל זה כן משמש בעיניי אינדיקציה לכך שבהמשך לסעיף 2, לא "כל הדמוקרטים שונאים אותנו" ויש פרטנר - זה דורש בעיקר שינוי מנטליות מצידנו והבנה שאת הליבה של התמיכה האמריקאית (אספקת נשק, וטו באו"ם) אנחנו נהיה חייבים לקבל בכפוף לויתורים, חלקם רטוריים בלבד ("עקרונית אונר"א יכל להיות ארגון חשוב וברור שאנחנו רוצים שלאזרחים העזתים יהיו שירותי בריאות וחינוך, אבל...") וחלקם כואבים - השאלה היא עד כמה הוויתורים האלה כואבים. לפחות בינתיים ולפי מה שאני שמעתי, שכאמור זה לא מייצג עמדה רשמית, נראה לי שהדרישות לא מופרכות. 9. הסיוע הביטחוני: זו אחת השאלות שכמעט כל מי שנפגשתי איתו שאל אותי, בהמשך לאמירה של טראמפ מיום הבחירות. בגדול אמרתי את דעתי - שזה רכיב מדיניות שתם זמנו, ישראל מדינה עשירה מספיק כדי לשלם על ההגנה שלה בעצמה ושאין סיבה שמשלם המיסים האמריקאי ישלם עליה (בין היתר בהמשך לסעיף 4). במקום זאת, ובדיוק בגלל שהבחירות האלה נוצחו על יוקר המחיה, יש פה פוטנציאל ענק בעיניי - ישראל יכולה, אם לצטט יועצת של חברת קונגרס דמוקרטית שניסחה את זה במדויק, "to be part of the affordability agenda". המרה של הסכם הסיוע במסגרות שיתופי פעולה - גם ביטחוניות מן הסתם, גם בעולמות הדו"ש (טכנולוגיה בעיקר) אבל גם בעולמות אזרחיים נטו כמו אנרגיה, בריאות ותשתיות - יכולה למצב את ישראל כמדינה שתורמת לאיכות החיים של האמריקאים, ולא רק לביטחון הלאומי של אמריקה. ישאלו אנשים, האם זה מספיק כדי להתמודד עם הטיעונים הרציניים בנוגע לעזה וליו"ש או עם הקונספירציות והנראטיבים האנטישמיים-ממש? אז ברור שלא מדובר בפתרון קסם, וברור שמי שיותר (1) מודע פוליטית ו-(2) רגיש לסוגיות של זכויות אדם ימשיך להחזיק בטן מלאה על ישראל, אבל רוב הציבור האמריקאי, כאמור, מתעניין בעיקר בכיס של עצמו. 10. אז אם לסכם - יצאתי למסע הזה מודאג כי אסור להכחיש שעננה כבדה מקדירה את השמיים מעל יחסי ארה"ב-ישראל (והתמונה משקפת זאת) וחזרתי הרבה יותר אופטימי ממה שחשבתי, אבל אופטימיות מהסוג הזהיר ולא הנאיבי, אופטימיות מהסוג שתלוי הרבה יותר במה הישראלים יעשו מאשר במה האמריקאים יאמרו או במי הם יבחרו. מניח שאכתוב על זה עוד בימים הקרובים. או, בפרפרזה על דברים שאמר ידידי ד"ר @AvishayBSG , "עומד לרדת גשם: השאלה אם אנחנו לוקחים מטריה או מקללים את העננים".
5
636
דלפ: לא שאני חושב שזה תעלול יחצ, אבל זה שווה יותר מכל קמפיין, פרזנטור או פרסומת. ואני בעד שיתראיינו כמה שיותר. שיקבלו במה אינסופית כל עוד זה שיח אמיתי. אני מתרשם שזה מה שחנן פרידמן עושה. גם אם לא מסכימים עם התשובות שלו. טוויטר יכול להיות מקום אכזרי ולא מתפשר וצריך לתת כבוד לאנשי ציבור ואנשי עסקים שלא פוחדים לדבר ישר וברור. זה כולל נבחרי ציבור ומשרתי ציבור (היי @NeelieBT הגיבורה)
Replying to @amsterdamski2
קבענו.
2
202
אוקי @yoavr הקרנף זה הפודקסט הכי... שהיה לנו. איזה פרק 500 לפנתאון. אני אישית רוצה עוד מעלילות @Elad_Si בAI. אולי אפילו שיהיה פוד שלם
6
310
אני מעריך את התשובה של מתן, ואני גם לא רוצה להיות טהרן, אבל בעיני התשובה הדרושה פה היא שהאזרחים הערבים הם אזרחים שווי זכויות בישראל, וזה לא משנה אם שירתו או לא או עובדים בבית חולים. הם אזרחים ישראלים, וגם בני אדם, ובזה נגמר הסיפור. אני לא חושב שזה צריך להיות תלוי במי עשה מה. יש שאלה של מדיניות תקציבית, חברתית וכו וכו ושם בהחלט אפשר לדון בשאלת מי נותן למדינה, כמה יקבל. יש המון שאלות מורכבות שצריך לדון בהן - וזה נכון לכל חלקי החברה הישראלית. אבל אני חושב שאנחנו נמצאים בנקודה שבה צריך קודם כל להזכיר שאזרחי המדינה מהחברה הערבית הם קודם כל אזרחים כמו האזרחים בחברה היהודית. ממה שראיתי מהפעילות של מתן אני לא חושב שהוא חושב אחרת, ובסוף מדובר בסרטון קצר, אבל לדעתי צריך לפתוח בזה.
וואו, מה נהיה מאנשים פה?? #תסבירו_לי התלבטתי מאוד אם לפרסם את הסרטון הזה. מצד אחד, נאמרים בו דברים קשים מאוד, כאלה שעלולים לפגוע במדינת ישראל, ולא רציתי לתת להם במה נוספת. מצד שני, אני מאמין שיש כאן ערך חינוכי חשוב. אם לא נחשוף אמירות כאלו ונתעמת איתן, איך נוכל לשנות משהו? בסופו של דבר, אני מקווה שצעירים אחרים שמחזיקים בתפיסות דומות יראו את השיחה הזאת, יעצרו לרגע ויבינו עד כמה הדברים האלה מעוותים ומסוכנים.
1
526
סוגיות משמעותיות לחוג הארקטי באופן כללי.
בריטניה התחייבה לרכוש שלוש ספינות מדגם P1118 בתכנון נורבגי, עם אופציה לשלוש נוספות. לפי משרד ההגנה הבריטי, הספינות יישאו מערכות בלתי מאוישות לאיתור מוקשים ויסייעו גם בלוחמה נגד צוללות באגף הצפוני של נאט״ו. הרכישה מצטרפת למאמץ הבריטי לפתח יכולות ימיות בלתי מאוישות: ב-10 בנובמבר הכריז הצי על Atlantic Net, מסגרת בהיקף 90 מיליון ליש״ט עם Ocean Infinity לפיתוח חיישנים, כלים בלתי מאוישים ו-AI למעקב אחר צוללות רוסיות ולהגנה על כבלים תת-ימיים. ב-5 בנובמבר הקים הצי את השייטת האוטונומית הראשונה שלו, כחלק מתוכנית לצי משולב שמתוקצבת ב-1.5 מיליארד ליש״ט לארבע שנים.
5
247
יובל כהרגלו עם הזווית הכי מעמיקה על סין. תענוג.
בעוד כמה ימים תתרחש פגישת הפסגה המשולשת נדירה כשטראמפ, פוטין ושי ג'ינפינג יישבו יחד באותו החדר בשנז'ן. סין לא תהיה שם רק על תקן המארחת - אלא כמי שממצבת את עצמה כ"מבוגר האחראי" של העולם שמעורבותה נדרשת כדי לסיים את המלחמות באוקראינה ואיראן שהתחילו שתי שותפותיה למפגש. בזמן שרוסיה תקועה בבוץ של אוקראינה וארצות הברית מסובכת במערכה באיראן, הנשיא שי מזהה הזדמנות היסטורית לקחת את המושכות ולהצטייר כמי שמסדר את הטעויות האסטרטגיות של שתי המעצמות האחרות. הפסגה המשולשת והתקדימית הזו תתקיים ביום חמישי בשולי ועידת APEC – הפורום לשיתוף פעולה כלכלי של האסיה-פסיפיק, המכנס 21 כלכלות מובילות משני צדי האוקיינוס (כולל טאיוואן, אגב, שמיוצגת כ״טאיפיי הסינית״ עם נציגים בכירים מהמגזר הפרטי) כדי לדון בסחר אזורי. אך למרות שהוועידה כולה עוסקת בכלכלה, כל תשומת הלב העולמית נשואה למפגש המנהיגים הנפרד שיתקיים בשוליה. כל צד מגיע לפגישה הזו, שהאג׳נדה הרשמית שלה ממוסגרת כשיח על בקרת נשק גרעיני, עם מטרות וצרכים שונים לחלוטין. ארצות הברית מנמיכה ציפיות, מגדירה את המפגש רק כ"תחילת שיחה" - מקפידה על מסגור השיח הגרעיני כלב העניין, עם רצון לגעת גם בסוגיה האיראנית, תוך סירוב לדון באוקראינה ללא נוכחות אירופית. זה מגיע בעיקר לאור הזעם מאירופה, שמצידה צופה בחרדה מחשש ל"יאלטה 2.0" – עם הסכמות של ״המעצמות״ שייסגרו מעל לראשה. רוסיה מצידה כנראה מקווה לנצל את ההזדמנות כדי למצוא בעזרת סין מוצא מהמלחמה באוקראינה בתנאים שנוחים לה. אך אני ברשותכם אתמקד כאן בזווית הסינית. המסגור הכללי הברור שרואים בבייג׳ינג לסיפור הזה הוא של סין כמבוגר האחראי, המעצמה היחידה שיכולה באמת לדבר עם כולם. הפרדוקס הוא כמובן שסין נזהרת מאד שלא להכריז על עצמה כמי שתביא לסיום הסכסוכים - היא תעשה זאת רק כשתדע שיש הצלחה מובטחת לגזור עליה את הקופון מבחינת מיצוב ומעמד. לכן גם לסין המסגור הרשמי של השיחות על הגרעין, ואולי הסוגיה האיראנית - נוח מאד. אבל לצידו, המסגור הלא רשמי הוא של סין כמשכינת השלום והמעצמה האחראית שיכולה ״לתקן״ את מה ששתי המעצמות השבורות - שברו. נוח מאד לשי להגיע לשיחות האלו כשהוא בסוג של ״2 על 1״ עם בעל בריתו הקרוב פוטין, שסביר ששי מתואם איתו לחלוטין. אני נוטה להאמין שגם טראמפ, למרות הכל, אינו נאיבי מספיק כדי לחשוב שיש כאן שיח משולש סימטרי… ועם זאת, אין מדינה שיש לה מנוף כמו של סין על פוטין - שמגיע לפסגה מעמדת נחיתות מובהקת. במהלך שנות המלחמה באוקראינה, רוסיה הפכה למדינה שתלויה כמעט לחלוטין בסין מבחינה כלכלית, טכנולוגית ומסחרית. התלות הזו מעניקה לשי השפעה אדירה וחסרת תקדים על הקרמלין, וסין יכולה להשתמש בה כדי ללחוץ על פוטין - או דווקא לגבות אותו, בהתאם לאינטרסים הצרים של בייג'ינג במו״מ מול המערב. בנוסף, סין ממצבת את עצמה כשחקן היחיד שיכול לייצר פתרון מעשי למערכה האמריקנית מול טהראן. הודות ליחסיה הקרובים עם איראן, אך ללא מעורבות צבאית ישירה כמו ביחסי טהרן-מוסקבה, בייג'ינג עשויה להיות הגורם היחיד שמסוגל לאפשר או לפקח על הוצאת האורניום המועשר אל מחוץ לגבולות איראן – מהלך שבלעדיו קשה לראות סיום שיזכה להסכמת טראמפ. באופן פרדוקסלי - למרות הניסיון האמריקני לדון בבקרת נשק, זהו תחום שבו סין לא צפויה לחלק מתנות. ארצות הברית ורוסיה מחזיקות כל אחת בארסנל גרעיני הגדול כמעט פי עשרה מזה של סין. עבור בייג'ינג, אין שום היגיון להסכים לוויתורים ולהקפאת מאגרי הנשק שלה, אלא במקרה לא סביר בו וושינגטון ומוסקבה יסכימו לקיצוץ דרמטי הרבה יותר, וחסר תקדים משלהן. בסופו של דבר, גם אם הפסגה הזו כנראה לא תביא בשורה מרעישה, היא יותר מסתם עוד פוטו-אופ לאוסף. זו הבמה של שי ג'ינפינג להציג את הסדר העולמי החדש שלו: עולם שבו וושינגטון ומוסקבה מייצרות משברים, וסין היא הכוח המייצב, המתווך ההכרחי ולא פעם גם המרוויח המרכזי מהם.
3
542
כהרגלה, רוסיה עסוקה מאוד ב... חוג הארקטי. לפי הדיווח, רוסיה מחזקת הגנות בגבול עם נורווגיה, בעיקר בהגנה מפני רחפנים. הנורווגים הם עם די שקט בעשורים האחרונים, אז השאלה היא... למה? סיכוי סביר שהיא חוששת ממתקפות רחפנים, שיגיעו בגלל איום על נאטו. הידיעה הזו מצטרפת לדיווחים על ברית הגנה חדשה של המדינות הנורדיות שנמצאת במשא ומתן. לא הייתי מהמר שיקרה משהו מחר בבוקר, אבל עוד עדות מעניינת להתחממות בחוג הארקטי. unn.ua/en/news/russia-is-rei…
1
251
הרבה קרה בתחום המינרלים בשנה האחרונה. כאילו, ממש הרבה: מלחמת סחר, אינספור הכרזות ועסקאות, ובעיקר הרבה אקשן. מכיוון שבערך עברה שנה מאז אוקטובר 25, הרגע שבו המינרלים הקריטיים עברו מלהיות נחלתם של יודעי ח"ן לנושא הכי מדובר בשולחן השבת (תודו...), זה זמן טוב לעשות סיכום ביניים. אז אני אעשה את סיכום הביניים הזה מחרתיים, וגם אנחה שולחן עגול על השאלה - מה ישראל יכולה לעשות כדי להיות חלק מהמאמץ המערבי לבנות מחדש את שרשראות האספקה מחוץ לסין. תבואו, יהיה כיף: luma.com/w77zvs2b
1
2
281
סאגת ה-Yttrium נמשכת: השבוע פורסם כי סין מאריכה את השעיית המגבלות על מינרלים הקריטיים עד לינואר, בהתאם להסכם עם ארה"ב. נשמע טוב? לא ליפן. ההארכה לא כוללת את ה-Yttrium, עליו כתבתי בהרחבה, יסוד נדיר כבד שנמצא במחסור קריטי ביפן (ובעולם בכלל). כמה המצב חמור? המחיר של ייטריום באירופה הוא פי 125(!) מהמחיר בסין. וליפנים הוא עומד להיגמר. תודה ל @nitzandfux שהביא את הבשורה ראשון. theoregongroup.com/latest-ne…
יפן היא ארץ השמש העולה, אבל כרגע המינרלים שוקעים עליה. בואו ניקח ברייק קצר מהבחירות והפוליטיקה בישראל (לכו להצביע!) יפן היא מקרה מרתק של מדינה חכמה שזיהתה בזמן את הסכנה, תכננה, עבדה קשה והשתמשה בכמעט כל כלי אפשרי, נרדמה בדרך, התעוררה שוב ו...מוצאת את עצמה מול שוקת שבורה. זה גם קייס סטאדי חשוב לכל מי שרוצה לפתח שרשראות אספקה עצמאיות. ועדיין, אני אופטימי (גלו למה בסוף!)
2
12
1,543
אני עובד כמעט אך ורק עם אופוס והוא מייצר ארטיפקטים ברמה מעולה. בעיצוב וכתיבה הוא חלש עד כדי מבוכה.
בחברות קמעונאות אחד הפרמטרים שהכי טוב לבדוק הוא same store sales - כלומר כמה החברה/הרשת צמחה אם מנטרלים רכישה או פתיחה של סניפים חדשים. אז אותו הדבר עם קלוד. חזרתי לעבוד איתו קצת על פרויקטים שבניתי לפני שנה (ספציפית כרגע מנוע החיפוש של חיות כיס) עם מודלים מדור אחד אחורה (אופוס 4.5/6). ומה אני אגיד לכם, העבודה עם אופוס 5.5 מניבה תוצאות אחרות בסדר גודל. קפיצה משמעותית מאוד ביכולות של "same store" #מחשבהתועהמאוד
1
2
1,090
4. משפחת פרץ - אני מכיר קרוב ל-30 שנה את משפחת פרץ היכרות אישית ועמוקה. לצערי, פגשתי אותה בנסיבות כואבות וקשות, פעמיים, אך זכיתי בקשר לכל החיים עם משפחה שהיא דוגמה ומופת לאהבת העם והארץ. שמחתי שאליסף, אותו אני מכיר מגיל 12, הסכים להצטרף למפלגת ישר! ולקחת חלק בעשייה הציבורית החשובה ובשיקום כבודה של הכנסת. אני מחבק את מרים פרץ ואני סומך על אליסף. אני יודע שהוא סומך עליי ועל הבחירות שאני עושה, ועוד אעשה. אני לא מוטרד מזה. מה שמטריד אותי הוא הקמפיין הארסי והמכוער שנעשה בימים אלו, הכולל אלפי הודעות בוטות וקשות לחלק מחברי הכנסת של ישר! ומשפחותיהם - בהן משפחות שכולות, ששילמו את המחיר הכבד ביותר. מותר לחלוק ומותר לבקר, זהו חלק מהתפקיד של נבחר ציבור. אבל אין מקום להסתה ואיומים. אם יש למישהו בעיה עם הדרך שאני מתווה, אני הכתובת לכך. מי שחושב ששליחים למיניהם ורעל ירתיעו אותנו, כנראה לא מכיר אותנו טוב מספיק. 5. אזרחי ישראל הערבים - אזרחי ישראל הערבים מהווים 21 אחוז מהאוכלוסייה הכללית. מתחילת קמפיין הבחירות, הם עומדים מול מסע דה-לגיטימציה גזעני ואלים שמתודלק על ידי ראש הממשלה היוצא וסביבתו מסיבות פוליטיות. ראש ממשלת ישראל הוא ראש הממשלה של כל האזרחים, גם אלו שלא בחרו בו. אזרחי ישראל הערבים הם חלק מהסיפור הישראלי. הניסיון לדחוק בהם ולהטיל בהם רפש כקבוצה הוא מעשה אנטי-ממלכתי שמבזה את מגילת העצמאות והערכים בהם אנו מתגאים כמדינה יהודית-דמוקרטית. ניתן לא להסכים עם נציגי המפלגות הערביות, ניתן אף לסלוד עמוקות מחלקם, לא ניתן, לא ראוי ולא אתן להכפיש מגזר שלם. שבועות מורכבים וחשובים בפנינו. אני נחוש להתגבר על כל קושי ואתגר כדי להקים ממשלה ולהחזיר את ישראל לחוף מבטחים. כרגיל, מאמצים אלו ילוו בספינים ובשקרים רבים כחלק מהניסיון לסכל את הקמת הממשלה. אני מציע לקחת את כולם בעירבון מוגבל. כשיהיה משהו לעדכן, אני אעשה זאת - באופן ישיר, בלי מתווכים. זו המנהיגות בה אני מאמין, וזו המנהיגות שבכוונתי להביא לממשלה שאקים. שבת שלום אזרחי ישראל.
252
392
55
5,209
169,305
לא נכון!!!! מתי????
סין האריכה עד 10 בינואר את השעיית הגבלות היצוא על יסודות נדירים שהטילה באוקטובר 2025, כך מהארכת הפסקת האש בינה ובין ארה״ב. אבל, ההארכה אינה חלה על איטריום: כללי הרישוי הנפרדים שהטילה בייג׳ינג באפריל 2025 נותרו בתוקף. מחיר המתכת עלה פי תשע מאז שההגבלות נכנסו לתוקף ויפן עומדת בפני מחסור חמור של המתכת. בהחלט יתכן שיש כאן צד סיני שמכוון בראש ובראשונה נגד טוקיו.
2
87
שם שניה בצד את האמירה - למה בעצם צריך לדבר עם אמא של חבר הכנסת? הוא לא יכול לדבר בשם עצמו? נבחרי ציבור צריכים להישיר מבט לציבור ולדבר אליו. לא להתחבא מאחורי שליחים, ולא משנה אם זה אמא או דוד או גורם בטחוני בכיר.
מרים פרץ, אמו של ח"כ אליסף פרץ ממפלגת ישר, למשי וגדלוביץ' ב'קול ברמה': "אם המפלגה של בני תשב עם מפלגה ערבית - הוא יעזוב את הכנסת. לא יקום ולא יהיה שמפלגה ערבית תחליט האם לצאת לקרב". אליסף יערוק? "הלחצים מופעלים גם בימים אלה. כותבים לי ולו ופועלים בדרכים שלא אפרט. יום אחד הדברים יתגלו".
6
275
מוקדש לכל מי שרוצה מינרלים בחוג הארקטי. או שייט.
#Newsletter from the Editor: Winter has arrived in the Arctic. For the Iron Ore Line, this could mean further derailments. It also means that shipping traffic along Russia’s Northern Sea Route is declining, and that electricity once again is an issue en.highnorthnews.com/opinion…
1
1
282
@HighNorthNews keep on the good work - love the arctic coverage.
43
עוד משהו בנושא, ולא קשור למסים: אני חושב שזה שהדרג המקצועי מתקשר איתנו באופן בלתי אמצעי זה דבר מצוין וטוב שימשך. יותר מדי אנחנו מקבלים דברים דרך פילטרים ומעט מאוד מקבלים הצצה לחשיבה של הגורמים שמעצבים את חיינו. הלוואי שנבחרי ציבור היו מתנהגים יותר ככה. אני עדיין חושב שלגופו של עניין זה מס מכעיס וכו' וכו', אבל אני חושב שצריך להיות יותר מוקירי תודה לאנשי מקצוע שיש להם את האומץ לדבר בצורה בלתי אמצעית עם הציבור. יישר כח @NeelieBT - צריך עוד כמוך.
טוב טוויטר. הייתם קצת מטורפים. אבל בעיקר למדתי שכנראה שלא מדברים מספיק עם אזרחי ישראל על מסים. אז הנני. הנה טבלה. היא מראה שהעשירון העשירי מרוויח 45% מכל ההכנסות בישראל. ומשלם 63% מהמסים. (הכנסות של אנשים ומסים שחלים על אנשים. בלי מע"מ, בלי חברות וכו'). מה דעתכם?
11
352
סין תמיד הסתכלה על ישראל ככוח מוביל של טכנולוגיה חדשנות. מסגרת היחסים הרשמית שנחתמה בין המדינות ב-2017 מגדירה אותם כ״שותפות מקיפה על חדשנות״ - מונח נדיר במדרג מסגרות היחסים שסין חותמת עליהם עם המדינות השונות בעולם. רק לשווייץ. מעצמת חדשנות ופטנטים בפני עצמה, יש מסגרת יחסים דומה עם סין. זה גם היה ענף יצוא מרכזי של ישראל לסין, ובוודאי שהאסטרטגי ביותר שביניהם. בשנות ה-90 ובשנות ה-2000 המוקדמות, טכנולוגיה ישראלית היתה קריטית למגזר החקלאות והמזון בסין, תעשיה שמקבלת תעדוף אסטרטגי גבוה מאד במדינה - וההערכה הסינית לטכנולוגיה ישראלית בתחומים רבים נוספים, ביניהם כמובן סייבר וביטחון, היתה עצומה. אלא שהרבה מים עברו בירקון וגם ביאנג-צה מאז. סין הפכה למעצמה של טכנולוגיה וחדשנות בעצמה - ובתחומים רבים היא כבר לא צריכה, ולא רוצה, להישען על טכנולוגיה ישראלית, או זרה בכלל לצורך העניין. יש עדיין לא מעט תחומים שבהם סין עדיין היתה שמחה מאד לשת״פ טכנולוגי עמוק עם ישראל - אבל רובן לא יכולות להתרחשות מסיבות ביטחוניות וגיאופוליטיות, שרק התעצמו בשנים האחרונות כשהתחרות האסטרטגית בין סין וארה״ב גברה והתרחבה לתחומים נוספים. ועדיין - סין היא שותפת סחר קריטית של ישראל. היא עדיין אחד משווקי הייצוא הגדולים ביותר שלנו, והמשק הישראלי - בין אם אלו הצרכנים או היצרנים, נסמכים על יבוא מסין - ובימינו זה כבר ממש לא רק בגלל המחיר האטרקטיבי. אז איך ישראל יכולה לנווט את המים הסוערים של הכלכלה העולמית, בטח בתקופה לא פשוטה לעולם כולו ולנו בפרט ברמה הגאו-אסטרטגית? איפה ישראל עדיין יכולה להיות נכסית ביחסים מול סין ולשרת את האינטרסים שלה עצמה בצורה מיטבית מהערכת היחסים הזו? ואיך מאזנים בין המחויבות הברורה לצד האמריקאי ובין החשיבות של סין לישראל? אסתי איילון קובו, עו״ד במקצועה עם נסיון ניהולי עשיר במשרד הכלכלה והיום במפלגת ביחד, הובילה את המשלחת הכלכלית של ישראל לסין בין 2019 ל-2024, תקופה רוויית אקשן ותהפוכות - שבמהלכה גם התראיינה לפודקאסט שלנו בפעם הראשונה. |עכשיו, היא שבה לפוד כדי לדבר על הנושאים האלו בדיוק - האתגרים והההזדמנויות שעומדות בפני ישראל מבחינה כלכלית מול סין, ומול שאר מדינות העולם לאור השינויים ביכולות הטכנולוגיות והתעשייתיות של סין והלחצים הגאופוליטיים הגוברים. לינקים בתגובות, בנוהל
5
2
57
2,525
אנחנו מדברים על הסגר הימי מול איראן מנק' מבט של זמן ואפקטיביות - יעבוד, לא יעבוד, מתי יעבוד וכו'. ההנחה היא שאין בעיה להמשיך עד מתי שצריך - ייקח כמה שיקח. ובכן, מסתבר שמשפחות החיילים שעל הספינות לא חושבים ככה, ומתחיל להבנות זעם ציבורי (כרגע קטן) על זה. בעיקר, לפי הכתבה, הבעיה היא ב-deployments ארוכים מאוד ובלי מטרה ברורה (מבחינתם). אין לי מושג אם הלחץ הזה ישפיע על הממשל, אבל כן נקודה שצריך לחשוב עליה.
3
565