Yuval Bloomberg

ניסיתי להסביר פעם בהרצאה לצעירים דתיים במכינה, חבר׳ה שהם הדובדבן שבקצפת, שהם לא מבינים את השמאל, והשמאל לא מבין אותם. הם והשמאלנים מדברים עברית אבל המשמעות של המילים שונה, בעיקר של מושגים מסוימים. יש מילים מסויימות במילון הציוני-דתי שלא קיימות במילון של השמאל: אחדות, אהבת ישראל, אהבת חינם. זה דומה לשיח של השמאל על שלום עם ערבים מוסלמים. המילה שלום לא קיימת בלקסיקון האיסלמי אלא ככניעה לאיסלם. תיכנע לאיסלם, ותקבל שלום, כלומר תוכל לחיות תחת חסותם, תוך קבלת מרותם. גם עבור השמאל, אחדות קיימת רק ככניעה לתפיסת עולמם וקבלת מרותם, ולא בשום משמעות אחרת. אין שום אפשרות שהשמאל, שמכנים את אנשי הציונות הדתית ״אוכלי מוות״ ו׳״האוייב האמיתי יותר מחמאס, חיזבאללה ואיראן״, יסכימו אי פעם לאחדות. אחדות כקונספט לא קיימת בטרמינולוגיה המרקסיסטית, רק מלחמת מעמדות, ככתוב במניפסט הקומוניסטי, המסמך המכונן של השמאל: ״דברי ימיה של כל חברה עד כה הם דברי ימיהן של מלחמות מעמדות״. כך גם ״אהבת ישראל״, כמו שכתב פעם גרשום שלום לחנה ארנדט (והתייחס אליה), זה מושג שלא קיים שם. בניגוד ל ״make love not war״, במציאות של השמאל זה make war not love. זו אידיאולוגיה שמכויילת לדבר אחד בלבד: השגת כוח פוליטי, ואין בעיניהם אף אמצעי שהוא פסול בדרך להשגת המטרה הזו. כולל קמפיינים שיקריים על חטופים, על ״ברית משרתים״, ״שיוויון״, ״הכרעת החמאס״, ״ממשלה ציונית״. אין באידיאולוגיה הזו גרם של אמת, הכל שקרים ותעמולה שנועדו להונות את הציבור ולאפשר לשמאל להשיג את הכוח הפוליטי. הכותרת הנונשלנטית של המאמר בהארץ, ״לכו עם החרדים״, בעוד שאצל כל אדם נורמלי היא מעוררת תחושה של סלידה, גועל ומבוכה מצביעות שאיננה ניתנת להכלה, עבור השמאל, שחי באקו-סיסטם תודעתי של 1984, הכותרת הזו טבעית לחלוטין והיא חלק מה DNA של המודוס אופרנדי של השמאל.

לפי תוצאות הבחירות בשלושה קיבוצים ששילמו מחיר את המחיר הכבד ביותר בשבעה באוקטובר, נראה שהשנה האחרונה ללא טילים, הראשונה ב 26 השנים האחרונות, מאז 2001 (תחילת ירי הטילים בעקבות הסכמי אוסלו), היתה קשה להם. יש שם צעירים בני 26 שלא חיו שנה אחת בחייהם ללא טילים ואזעקות, וכנראה שההרגל עשה את שלו, וחיים לא טילים ואזעקות, נראים חיים חסרי משמעות. כנראה שגם חסרים להם גם השכנים הנחמדים עם הטויוטות הלבנות שיפטרלו במרחק 200-300 מטר מהם, מעבר ל״מכשול בלתי עביר״, ויכינו את הפלישה הבאה, מלמעלה או מלמטה. אולי גם חסר להם גם קו הרקיע החינני של בית חנון וג׳בליה המקסימות, עם הנוף האורבני המרנין והמזמין. אחרת אין אפשרות להבין את הבחירה במפלגות ששואפות לסגת מרצועת הביטחון ולאפשר את חזרת החמאס לגדרות. ותחסכו את השקרים על כך שזו היתה הצבעה בעד התוכנית להחזרת הרשות הפלסטינית שתהיה שם, כי בסרט הזה שקוראים לו הסכמי אוסלו, כבר היינו בין 1994 לבין 2005 וראינו איך הוא הסתיים. בפעם הבאה הוא יסתיים מהר יותר כי החמאס כבר מתורגלים.

הממשלה היחידה שהשמאל יכול להקים כאן היא סניף של ממשלת קטאר. אם חשבנו שהבעיה של איינזקוט זו אנגלית, מסתבר שהבעיה היא בעצם ערבית וחוסר יכולת לתקשר עם הבוסים בדוחא. במילים אחרות אין לשמאל אפשרות להקים ממשלה לגיטימית. כל ממשלה של השמאל שתישען על קולות הערבים תהיה לא לגיטימית מהשניה הראשונה שלה. זו תהיה ממשלה שהיא אויבת של העם היהודי והפרויקט הציוני כולו.

אין שום אידיאולוגיה אחרת שהיא יותר חסרת עכבות ומוסר מהאידיאולוגיית השמאל. גם לא האיסלם. האתיקה שלהם כמו שכתב לנין, היא ״מכשיר להשמדת החברה הישנה של מנצלים״. זה התפקיד היחיד שיש לאתיקה עבור השמאל. אין באידיאולוגיה הזו מיליגרם אחד של אותנטיות, של כנות או מוסר. זו אידיאולוגיה שנועדה לדבר אחד בלבד: השגת כוח פוליטי. רק האידיאולוגיה הזו מסוגלת ביום אחד לבצע את מצגי השווא והתעמולה של מצעד השפחות, בשם ״הדאגה לזכויות נשים״, וביום למחרת, לחבור בלי להניד עפעף, לשבטים ברברים שהוצנחו אלינו מימי מוחמד במאה השביעית לספירה, שבהם ערך האישה הוא פחות מחפץ, רצח נשים על כבוד המשפחה זו שיגרה, ביגמיה זה סטנדרט, ושיעבוד נשים לאוהל זו דרך חיים. זו אידיאולוגיה צינית, שרלטנית, חסרת כל מצפון ועכבה מוסרית. רק דבר אחד קדוש יש באידיאולוגיה הזו וממנו נגזר הכל: האם הנושא שעומד מולם משרת את השגת הכוח הפוליטי. אם כן, זה מוסרי, מתקדם, ליברלי, נאור. אם לא, זה חשוך, פרימיטיבי, פנאטי, קלריקלי, פשיסטי. אין שום אפשרות להבין את החיבור שבין השמאל לבין שבטי הטאליבן בנגב ללא הבנת מנגנוני ההפעלה של השמאל.

אחרי שישקע אבק הבחירות, צריך לדבר בדחיפות על שבטי הטאליבן שצמחו בנגב, ועל הברית של השמאל איתם תוך מיסוך העשן העצום של ״ברית המשרתים״, ״הדתה״, דמוקרטיה ליברלית״, ״הדרת נשים מהמרחב הציבורי״, ועוד שורה ארוכה של ״ערכים״ שכרגיל היו חלק ממסע הונאה עצום מימדים, ותפקידם היחיד היה, כמיטב מסורת השמאל, אינסטרומנטלי, כלומר לשרת את הכוח הפוליטי של השמאל, גם אם לצורך זה הם יצטרכו לשתף פעולה עם אל-קעידה או דעאש.

אנחנו חיים בתוך המטריקס. התקשורת הישראלית הפכה להיות מערכת של שידורי תעמולה גלויים וחסרי בושה. זכותו של ערוץ תקשורת להיות אוהד ותומך של צד מסויים ולמען האמת זה נפוץ מאוד. אבל כאשר ערוצי תקשורת מתחילים לסנן אינפורמציה או לערוך אותה בכדי לסדר את המציאות בתבנית מותאמת לנרטיב שמשרת את הקו האידיאולוגי שלהם, שם נחצה הקו ומתחילה המעילה באמון הציבור ובתפקידם. משפט נתניהו הוא נייר הלקמוס האולטימטיבי שהדגים את זה בצורה הוולגרית ביותר. מרגע שמערכת תקשורת מתחילה להרגיל את עצמה לשיטת פעולה כזו, הנדסת התודעה הופכת להיות התרבות השלטת בכל נושא. לא היתה שום אפשרות לערוצי תעמולה לקיים את שני המצבים האלה במקביל: מצד אחד כל פיסת אינפורמציה שמופצת על ידם חייבת להיערך באופן שישרת את הנרטיב האידיאולוגי שלהם, ומצד שני לשמר את סקרי דעת הקהל כנווה מדבר של אמינות מקצועית. אני חושב שרוב גדול של אנשי הימין הבינו את זה אינטואיטיבית. אין אפשרות עבור ערוץ תקשורת להנדס בגסות דיווחים ממשפט נתניהו (כדוגמא) וכאשר זה מגיע לסקרים, להקפיד על יושרה מקצועית. זו אותה מערכת שמתרגלת למעול בתפקידה העיתונאי לדווח את העובדות באופן מקצועי, ורק אז להעניק לעובדות איזו פרשנות שהיא רוצה . הסקרים של ערוצי התעמולה הפכו בארבע השנים האחרונות קרדום לחפור בו ולערער את הלגיטימיות של הממשלה הנבחרת, ולאורך כל הדרך הם תמיד היו חלק מהתעמולה השיקרית של השמאל. תשתדלו לזכור את לקראת הסקרים הבאים שיחזרו להופיע ככלי להנדסת תודעה הרבה יותר מהר ממה שנדמה לכם.

סיבות לאופטימיות: המצביעות החדשות של גוש הדמוקרטיה הליברלית. אין ספק שאפשר לזהות את החיבור של המחנה הזה למגילת העצמאות שהיתה כל כך יקרה לליבו, לפרוייקט הציוני, למדינת ישראל היהודית והדמוקרטית וגולת הכותרת: ברית המשרתים.

אני לא יכול להתאפק לקראת הדמוקרטיה הליברלית שממתינה לנו.

תתחיל תתכונן לראות את זה.

מנהלים כבר שנים קמפיין שינאה נגד החרדים ומוליכים שולל עדרים של טיפשים עם ברית המשרתים, ובני הברית שלהם אלה שבטי טאליבן עזתיים, שנראים בדרך לקלפי באפגניסטן או ברצועת עזה. אם אלה יעלו לשילטון מחר בבוקר, אנחנו חוזרים למלחמת העצמאות.