אבא לארבע, סא״ל (מיל׳), OSINT, אסטרטגיה, ציבור ומה שביניהם
לוד, ישראל
Joined November 2013
- Tweets36.1K
- Following1.9K
- Followers38.4K
- Likes86.5K
Pinned Tweet
הבהרה: חלק מהמקצוע בו עסקתי ועודני עוסק במשך שנים הוא הפוליטיקה על כל גווניה. אני כותב פה על פוליטיקה, ניתוחים אסטרטגיים וטקטיים ונהנה לשתף את התובנות שלי ממה שקורה פה ו/או בחו"ל. החלטתי קצת אחרי ה7.10, שאני לא מכניס יותר את דעותיי הפוליטיות והרגשיות למקום הזה (ולא, הן לא השתנו מהעבר אם אהבתם ואם לא). המריבות האלו לא מקדמות לא אותי ולא אף אחד למקומות טובים. גיליתי חברים בלב ובנפש לאורך שלושת השנים האחרונות, חלקם פה - ששירתו איתי במילואים למען ביטחון מדינת ישראל ושחרור החטופים וחושבים הפוך ממני - אבל הם חברי לב ונפש שלי ואלחם בשבילם עד האינסוף ומעבר לו. אין לי עניין לאבד לא אותם ולא חברים מהצד שלי. אם קראתם עד לפה ותקראו בעתיד ציוצים שלי - חשוב לי שתדעו שאני מתכוון לשמור על זה כמה שאוכל. את מחיר המריבות שלנו שילמנו.
תודה על תשומת הלב שלכם לעניין הזה.
שפי שלנו, אחותי הגדולה, אני, יוכבד והבנות עוד נתגעגע אלייך שנים רבות. כשאני קורא עכשיו "תודה ששלחת אלי את הבנות לחיבוק", אני רק רוצה לשלוח אותן אלייך שוב - ולבוא איתן.
טור פרידה. בתגובה הראשונה.
הניתוח נהדר, התגובות הזיה
עם פרסום התוצאות - סיכום ביניים לבחירות ומבט קדימה:
גוש נתניהו - למרות הטלטלות והאסונות יש עדיין 53 מנדטים בישראל שבחרו בפועל באופן מודע בבנימין נתניהו לראשות הממשלה. זו עובדה. החלומות על מעבר מגוש לגוש או התזה לפיה "הם אולי לא יעברו גוש אבל הם ישארו בבית" - התבררו כבולשיט. מומלץ לגוש השינוי להשתחרר מהתזה החדשה על שטיפת מוח, כוחו של ערוץ 14 והמאמצים למצוא ליכודניקים בודדים ש"ראו את האור". זה ציבור עם תבונה פוליטית, עם אידאולוגיה ועקרונות שלא יבוא רק כי קישטו את הרשימות בצד השני עם כמה כיפות וכפתנים. לרובם, בפריפריה וביו"ש השתפרו החיים בעשור האחרון. הצד השני בחוסר תבונתו הפוליטית דאג להמשיך לדחוק אותם הצידה. להסביר להם כמה הם והמנהיג שלהם רעים ואשמים. לא פעם לבוז להם. אז הם השיבו. בדרך הקבועה בה הימין מפגין בשנים האחרונות - בקלפי.
גוש איזנקוט - מדהים אותי עדיין שאיזנקוט דיבר בנאום שלו על הישג היסטורי. המחנה הזה השקיע ערימות של משאבים, כח וכסף בשנים האחרונות כדי לחזור לשלטון. הפגנות, עמותות, מרכזי נתונים לניהול יום הבחירות, עמודי תוכן ברשתות, הטסה מחו"ל ועדיין הגיע ל48 מנדטים בלבד. לא לקפוץ, כבר נגיע למפלגות הערביות. בבחירות האחרונות גוש השינוי הביא 4 מנדטים ערביים למפלגות הציוניות שלו. בבחירות האלה, עם אחוז ההצבעה ההיסטורי בחברה הערבית? 2 מנדטים לפי הניתוחים עד כה. זה כשלון עצום. לא הגיעו לשטח בחברה הערבית, למעט בודדים. לא דאגו לנציגות אותנטית, בכל הכבוד לסומיה בשיר. אם נחזור לסעיף הקודם - גם בקושי העבירו מצביעים מצד לצד.
מפלגות ערביות - ההישג הוא עצום אין ספק. עבאס וסגלוביץ יכולים להיות פרטנרים של גוש השינוי וכבר היו ערוכים להגדרת חמאס כארגון טרור לצורך עמידה בתנאים של איזנקוט. אבל הם כבר לא מספיקים לבדם לגוש מתנגדי נתניהו. הציבור הערבי הגדיל את עבאס שעשה דאבל דאון בבחירות האלה, לפחות על הנייר, לרעיון השותפות. אבל הוא הגדיל קצת יותר את המשותפת שמרכיביה נעים בין בידול, מדינת כל אזרחיה, האשמה בפשעים נגד האנושות וכמובן שורת ידידים בארגוני טרור.
מבט קדימה:
אנחנו במשחק צ'יקן, או פוקר. כל צד יכול לעשות פולד וללכת לבחירות. כל צד גם יכול להושיט יד לממשלת אחדות כזאת או אחרת. למרות ההבטחות ולמרות חוסר האמון המוצדק. לנתניהו יש יד טובה יותר במשחק הזה. בחירות אמורות לשפר את מצבו. אבל הוא גם פרנואיד פוליטי. אפשר לקוות שיש בשיקולים גם פטריוטיות והבנה שבחירות נוספות זה הדבר האחרון שישראל צריכה במצב הסיכונים וההזדמנויות שלה.
אם לא חוסר היכולת של נתניהו לקיים הבטחות ואם לא התיקים המנופחים של ראש הממשלה - מזמן הייתה אמורה לקום כאן ברית של ציונים, משרתים, ליברלים, עם כבוד לדת ולמסורת. יש עדיין רוב עצום בישראל שחותם על העקרונות האלה ויכול לממש אותם בכנסת.
וכעת לשחקנים עצמם - בגוש איזנקוט הכי חוששים שאיזנקוט ילך לבד עם נתניהו. יעשה גנץ. אני בספק, אבל יש להם דרך למנוע את זה - ליברמן ובנט יסרבו לתת למפלגת ישר את תפקיד יו"ר הכנסת. יתעקשו על מישהו משלהם. להחלפת יו"ר כנסת נדרשים 90 ח"כים. כך שלפיד או המועמד של ליברמן יתקעו את עצמם שם ויזוזו רק אם יהיו חלק בממשלת האחדות שתקום בהמשך.
בגלל שהקלפים של נתניהו כאמור טובים יותר, ובגלל שאפילו את חברי מפלגתו שלו איזנקוט לא יכול להביא לאירוע ממשלת המיעוט - סביר שנכון לו להיות זה שמבצע מהלך אקטיבי ומעביר את הכדור לנתניהו. איזנקוט יציע אחדות. יגיד לציבור שלו שהוא מוציא את בן גביר שנוא נפשו ומנתק לפחות את יהדות התורה מהקופה. מקסימום יוציא את נתניהו סרבן.
גם אם היו לאיזנקוט שותפים במפלגה ובגוש לממשלת מיעוט - גוש השינוי ונציגיו שניסו לנרמל את זה באולפנים צריכים להבין שתהיה לכך ריאקציה. מחנה עם תבונה פוליטית היה מודה היום ואומר - טעינו לגבי ה"ביביסטים". למדנו שני דברי: הם גדולים משחשבו והם לא זזים (את זה למדנו בבחירות האלה). והם יוצאים מהבית הכי הרבה בתגובה ל"ערבים" (את זה למדנו בבחירות שאחרי ממשלת השינוי).
תקראו לזה גזענות, טיפשות או טעות - זו המציאות כרגע. אפשר להסביר טוב יותר את חשיבות השותפות, כדאי למצוא כמה נציגים פחות מטורללים לציבור הערבי. אבל כרגע המשמעות של המהלך הזה היא קריסה של הגוש בבחירות הבאות.
מצד שני כבר למדנו היום שהמחנה הזה לא מבין בסנטימנט של הצד השני, אז אולי הוא בכל זאת ילך על זה
מאיר ליוש Meir Layosh retweeted
עם פרסום התוצאות - סיכום ביניים לבחירות ומבט קדימה:
גוש נתניהו - למרות הטלטלות והאסונות יש עדיין 53 מנדטים בישראל שבחרו בפועל באופן מודע בבנימין נתניהו לראשות הממשלה. זו עובדה. החלומות על מעבר מגוש לגוש או התזה לפיה "הם אולי לא יעברו גוש אבל הם ישארו בבית" - התבררו כבולשיט. מומלץ לגוש השינוי להשתחרר מהתזה החדשה על שטיפת מוח, כוחו של ערוץ 14 והמאמצים למצוא ליכודניקים בודדים ש"ראו את האור". זה ציבור עם תבונה פוליטית, עם אידאולוגיה ועקרונות שלא יבוא רק כי קישטו את הרשימות בצד השני עם כמה כיפות וכפתנים. לרובם, בפריפריה וביו"ש השתפרו החיים בעשור האחרון. הצד השני בחוסר תבונתו הפוליטית דאג להמשיך לדחוק אותם הצידה. להסביר להם כמה הם והמנהיג שלהם רעים ואשמים. לא פעם לבוז להם. אז הם השיבו. בדרך הקבועה בה הימין מפגין בשנים האחרונות - בקלפי.
גוש איזנקוט - מדהים אותי עדיין שאיזנקוט דיבר בנאום שלו על הישג היסטורי. המחנה הזה השקיע ערימות של משאבים, כח וכסף בשנים האחרונות כדי לחזור לשלטון. הפגנות, עמותות, מרכזי נתונים לניהול יום הבחירות, עמודי תוכן ברשתות, הטסה מחו"ל ועדיין הגיע ל48 מנדטים בלבד. לא לקפוץ, כבר נגיע למפלגות הערביות. בבחירות האחרונות גוש השינוי הביא 4 מנדטים ערביים למפלגות הציוניות שלו. בבחירות האלה, עם אחוז ההצבעה ההיסטורי בחברה הערבית? 2 מנדטים לפי הניתוחים עד כה. זה כשלון עצום. לא הגיעו לשטח בחברה הערבית, למעט בודדים. לא דאגו לנציגות אותנטית, בכל הכבוד לסומיה בשיר. אם נחזור לסעיף הקודם - גם בקושי העבירו מצביעים מצד לצד.
מפלגות ערביות - ההישג הוא עצום אין ספק. עבאס וסגלוביץ יכולים להיות פרטנרים של גוש השינוי וכבר היו ערוכים להגדרת חמאס כארגון טרור לצורך עמידה בתנאים של איזנקוט. אבל הם כבר לא מספיקים לבדם לגוש מתנגדי נתניהו. הציבור הערבי הגדיל את עבאס שעשה דאבל דאון בבחירות האלה, לפחות על הנייר, לרעיון השותפות. אבל הוא הגדיל קצת יותר את המשותפת שמרכיביה נעים בין בידול, מדינת כל אזרחיה, האשמה בפשעים נגד האנושות וכמובן שורת ידידים בארגוני טרור.
מבט קדימה:
אנחנו במשחק צ'יקן, או פוקר. כל צד יכול לעשות פולד וללכת לבחירות. כל צד גם יכול להושיט יד לממשלת אחדות כזאת או אחרת. למרות ההבטחות ולמרות חוסר האמון המוצדק. לנתניהו יש יד טובה יותר במשחק הזה. בחירות אמורות לשפר את מצבו. אבל הוא גם פרנואיד פוליטי. אפשר לקוות שיש בשיקולים גם פטריוטיות והבנה שבחירות נוספות זה הדבר האחרון שישראל צריכה במצב הסיכונים וההזדמנויות שלה.
אם לא חוסר היכולת של נתניהו לקיים הבטחות ואם לא התיקים המנופחים של ראש הממשלה - מזמן הייתה אמורה לקום כאן ברית של ציונים, משרתים, ליברלים, עם כבוד לדת ולמסורת. יש עדיין רוב עצום בישראל שחותם על העקרונות האלה ויכול לממש אותם בכנסת.
וכעת לשחקנים עצמם - בגוש איזנקוט הכי חוששים שאיזנקוט ילך לבד עם נתניהו. יעשה גנץ. אני בספק, אבל יש להם דרך למנוע את זה - ליברמן ובנט יסרבו לתת למפלגת ישר את תפקיד יו"ר הכנסת. יתעקשו על מישהו משלהם. להחלפת יו"ר כנסת נדרשים 90 ח"כים. כך שלפיד או המועמד של ליברמן יתקעו את עצמם שם ויזוזו רק אם יהיו חלק בממשלת האחדות שתקום בהמשך.
בגלל שהקלפים של נתניהו כאמור טובים יותר, ובגלל שאפילו את חברי מפלגתו שלו איזנקוט לא יכול להביא לאירוע ממשלת המיעוט - סביר שנכון לו להיות זה שמבצע מהלך אקטיבי ומעביר את הכדור לנתניהו. איזנקוט יציע אחדות. יגיד לציבור שלו שהוא מוציא את בן גביר שנוא נפשו ומנתק לפחות את יהדות התורה מהקופה. מקסימום יוציא את נתניהו סרבן.
גם אם היו לאיזנקוט שותפים במפלגה ובגוש לממשלת מיעוט - גוש השינוי ונציגיו שניסו לנרמל את זה באולפנים צריכים להבין שתהיה לכך ריאקציה. מחנה עם תבונה פוליטית היה מודה היום ואומר - טעינו לגבי ה"ביביסטים". למדנו שני דברי: הם גדולים משחשבו והם לא זזים (את זה למדנו בבחירות האלה). והם יוצאים מהבית הכי הרבה בתגובה ל"ערבים" (את זה למדנו בבחירות שאחרי ממשלת השינוי).
תקראו לזה גזענות, טיפשות או טעות - זו המציאות כרגע. אפשר להסביר טוב יותר את חשיבות השותפות, כדאי למצוא כמה נציגים פחות מטורללים לציבור הערבי. אבל כרגע המשמעות של המהלך הזה היא קריסה של הגוש בבחירות הבאות.
מצד שני כבר למדנו היום שהמחנה הזה לא מבין בסנטימנט של הצד השני, אז אולי הוא בכל זאת ילך על זה
אחחח טוויטר המקום בו אתה יכול להפריח איזה טענות/שמועות/נתונים שתרצה, יציגו לך שטעית בעבר וגם עכשיו ואמרת הפוך לגמרי אבל אתה תתעלם באלגנטיות ובקלאס ותמשיך בשלך. מת על המקום הזה
כמו שכתבתי קודם, יש עוד הארכה ופנדלים. אז גם את ההערכה שלי צריך לקרוא עם כוכבית: היא תלויה בכך שהתמונה המסתמנת עכשיו תישמר בתוצאות הסופיות.
אם זה אכן הכיוון, הבחירות האלה ישפיעו הרבה יותר ממה שנדמה, גם אם בסוף לא תקום כאן ממשלה ונלך לסבב נוסף. מעבר לחשבון המנדטים, הן עלולות לשבור את הנחות העבודה של השמאל ושל הימין שמימין לימין.
השמאל צריך להתמודד עם שאלה אכזרית: אם אחרי מחאת הרפורמה, 7 באוקטובר, המאבק להשבת החטופים, הדרישה לוועדת חקירה ממלכתית וההתגייסות להבאת מצביעים מחו״ל, זו התוצאה המסתמנת - מאיפה בדיוק אמורה להגיע הפריצה הבאה?
בעיניי, כאן עלול להגיע השבר. מחנה שמשוכנע שעוד מאמץ קטן יביא הכרעה, עלול לגלות שהוא כבר קרוב לתקרת הגיוס שלו. ואם נלך שוב לבחירות, אני מעריך שהוא יתקשה לשחזר את ההתגייסות הזאת. גם למוטיבציה יש שחיקה, וכרטיס טיסה אינו מנוי.
ובימין שמימין לימין, הגיע הזמן לקורס בחשבון.
אם וינטר ונעם, או מי שיבואו אחריהם, יתעקשו לרוץ שוב בנפרד גם במחיר של הישארות מתחת לאחוז החסימה, הלקח צריך להיות ברור: אפשר להיות מאוד מרוצים מהדיוק האידיאולוגי של הפתק שלך, ולגלות שהוא לא תרם אפילו אצבע אחת לממשלת ימין. לפיינשמקריות הזאת יש מחיר פוליטי, והמחנה כולו משלם אותו.
גם בנט ואיזנקוט מקבלים תזכורת: כדי להיות המפלגה הגדולה צריך יותר מקמפיין שמציג אותך כראש הממשלה הבא.
בסבב נוסף, אם יהיה, שני המחנות יגיעו אחרי השיעור הזה: השמאל יצטרך לגייס מחדש אנשים שמבחינתם כבר נתנו הכול. הימין יצטרך להוכיח שהוא מסוגל להסיק מסקנות ולהתבגר.
הראשון עלול לסבול משחיקה. השני עדיין מסוגל להפסיד מעודף תחכום ועקשנות טהרנית.
התגובה של נועה, סליחה, ד"ר נועה. לקרוא ולשמור וגם לעקוב. המלצה חמה מאוד
ראשית, תודה רבה על המחמאות.
שנית, אני חושבת שהבעיה נעוצה בכך שעולם המחקר האקדמי, עולם האוסינט והמודיעין ועולם התקשורת פועלים מתוך מטרות שונות, ולעיתים נדמה שהם ממש מדברים בשפות שונות.
- הצלבת מידע ואימותו - לתחושתי, בעולם המחקר האקדמי ובתקשורת לא תמיד מוקדשת תשומת לב מספקת להצלבת מקורות ולאימות המידע שעליו מתבססות המסקנות.
- המרחק בין הניתוח למציאות - לא תמיד נשאלת השאלה עד כמה המסקנות שלנו אכן משקפות את המציאות. איפה אנחנו נמצאים על הרצף שבין עובדה, היסק, פרשנות וקונספציה? ועד כמה אנחנו מודעים לפערים ביניהם?
- הוכחת טענות והפרכתן - המחקר האקדמי עוסק לא פעם בביסוס טענות או בהפרכתן, אך לעיתים נדמה שהחוקר נוטה לבחור ולפרש את הראיות באופן שמתיישב עם הטענה שהוא מבקש להוכיח, במקום לאפשר לממצאים גם לערער עליה.
- הטיות קוגניטיביות - בעיניי, הן בעולם התקשורת והן במחקר האקדמי אין די עיסוק בהטיות חשיבה, ובהשפעתן על האופן שבו אנחנו אוספים מידע, מפרשים אותו ומגבשים מסקנות.
בסופו של דבר, בעיניי השאלה החשובה ביותר אינה רק אם הצלחנו לבסס טענה משכנעת, אלא עד כמה הצלחנו להתקרב למציאות, והאם אנחנו מוכנים להכיר גם במידע שסותר את מה שחשבנו מלכתחילה.
מאיר ליוש Meir Layosh retweeted
כל מילה של ליוש.
מי שחי את הרשת והשטח של חלק מהמפלגות לא הופתע מהנתונים שנחשפים הבוקר
הגיע הזמן להעביר את מרכז הכובד מסקרים לניתוח רציף של הלכי רוח ברשתות החברתיות, בהצלבה עם השטח. אנחנו לא ב1990. גם הכלים להבנת הציבור צריכים להתקדם.
כמה "ימי כיפור של הסוקרים" עוד צריך בשביל זה?
לפני הבחירות מוכרים לנו ודאות, מהפך, הזדמנות היסטורית ועוד מילים עם סימני קריאה שמשמשות לתעמולה אגרסיבית. אחרי הבחירות מוכרים לנו הסברים ובמערכת הבחירות הבאה שוב מזמינים אותנו להתרגש מכל תזוזה של מנדט.
סקר הוא כלי. הפרשנות שנבנית עליו, ולפעמים גם האג׳נדה שנארזת איתו (והיא די ברורה ובוטה), מקבלות באולפנים מעמד של עובדה.
בעבודה עם קהלים צריך להבין מה משתנה: אילו נושאים תופסים תאוצה, היכן מצטבר כעס, איפה מתעוררת מוטיבציה ואילו מסרים חוצים מקהל לקהל. ניתוח שיח לאורך זמן, בסיוע AI ובהבחנה בין פעילות אותנטית לקמפיינים ולבוטים, מאפשר להוסיף להבנת הציבור הרבה מעבר לטבלת מנדטים.
זה דורש איסוף, הקשר, הצלבת מקורות ובחינה מתמדת מול המציאות. זאת עבודה מקצועית.
את הסקרים צריך להזיז למקום צנוע בהרבה בתוך העבודה הזאת - כי בינתיים, בכל מערכת בחירות הציבור נדרש להוכיח לסוקרים שהוא קיים גם מחוץ למודל שלהם.
(נכתב על ידי מי שבשנים האחרונות מדידת הלכי רוח זה העיסוק העיקרי שלו וד"ל)
אגב, "יום הכיפור לסוקרים" הוא לא רק להם, הוא גם לכל מי שעכשיו כותב, מגיב, אומר, מסיק מסקנות מתוצאות הביניים וקורא לממשלה כזו או אחרת או חיבורים כאלו ואחרים. אנשים שכחו מה זה כדורגל 90 דקות ועוד הארכה ועוד פנדלים. חושבים שמשחק כדורגל זה רק כמה דקות עד שהוא מתפוצץ בגלל זיקוקים לדשא
הגיע הזמן להעביר את מרכז הכובד מסקרים לניתוח רציף של הלכי רוח ברשתות החברתיות, בהצלבה עם השטח. אנחנו לא ב1990. גם הכלים להבנת הציבור צריכים להתקדם.
כמה "ימי כיפור של הסוקרים" עוד צריך בשביל זה?
לפני הבחירות מוכרים לנו ודאות, מהפך, הזדמנות היסטורית ועוד מילים עם סימני קריאה שמשמשות לתעמולה אגרסיבית. אחרי הבחירות מוכרים לנו הסברים ובמערכת הבחירות הבאה שוב מזמינים אותנו להתרגש מכל תזוזה של מנדט.
סקר הוא כלי. הפרשנות שנבנית עליו, ולפעמים גם האג׳נדה שנארזת איתו (והיא די ברורה ובוטה), מקבלות באולפנים מעמד של עובדה.
בעבודה עם קהלים צריך להבין מה משתנה: אילו נושאים תופסים תאוצה, היכן מצטבר כעס, איפה מתעוררת מוטיבציה ואילו מסרים חוצים מקהל לקהל. ניתוח שיח לאורך זמן, בסיוע AI ובהבחנה בין פעילות אותנטית לקמפיינים ולבוטים, מאפשר להוסיף להבנת הציבור הרבה מעבר לטבלת מנדטים.
זה דורש איסוף, הקשר, הצלבת מקורות ובחינה מתמדת מול המציאות. זאת עבודה מקצועית.
את הסקרים צריך להזיז למקום צנוע בהרבה בתוך העבודה הזאת - כי בינתיים, בכל מערכת בחירות הציבור נדרש להוכיח לסוקרים שהוא קיים גם מחוץ למודל שלהם.
(נכתב על ידי מי שבשנים האחרונות מדידת הלכי רוח זה העיסוק העיקרי שלו וד"ל)
שפי הייתה מתקשרת עכשיו ואומרת לי, "נו - מה עכשיו? עם מי עובדים שם בכנסת?". והייתי עונה לה, כמו בכל ה8 שנים האחרונות, חכי, יהיה מי שיקשיב לך, אי אפשר להתעלם ממך. וזה נכון, תמיד היה.
מאיר ליוש Meir Layosh retweeted
ב30 השנים האחרונות רק מפלגה אחת הצליחה להיכנס לכנסת מאפס - בלי ייצוג קודם ובלי ח"כים מכהנים או לשעבר בין מקימיה או בהנהגתה - יש עתיד של יאיר לפיד (19 מנדטים). כשמדברים על הסיכוי של מפלגות חדשות לעבור את אחוז החסימה, כדאי לזכור גם את זה. הקפיצה מאפס לכנסת הרבה יותר קשה ממה שנדמה.
בקלפי בבית אבות בלוד, מול כיכר הפרחים איפה שהייתה ההתפרעות בלילה הראשון בשומר החומות, שלטי רע"מ מקבלים את הנוכחים.
מאיר ליוש Meir Layosh retweeted
שפי היתה מופע מופתי של אהבה ולב שאיגדה סביבה יהודים שונים ממנה לחלוטין שהכיפה, הציצית וכיסוי הראש שלהם לא עמדו בשום סתירה לנטייתה המינית. היתה בה זהות יהודית מובהקת שגישרה על כל הפערים והשמאל רק יכול ללמוד ממנה ומהם שיעור בסובלנות והכלה וליברליזם.
נוחי על משכבך בשלום, אחת מל״ו.
