כתמים צהובים

ההורים שלי שעוד שניה בני 70 רבים עכשיו אם היה אפשרי שיהיה להם 6 ילדים ממש עם כל האלמנטים של ריב

דלפ לא אכפת לי שחייל ישב מולי ברכבת ויפלוט עליי בטעות כדור מהרובה

איך אני יכולה לקרוא את זה ולא להתבייש?

היה לי יום מה זה מחורבן אתמול אבל קמתי ליום שפתיים טוב אז אחלה

זה כמו בפרק בתרגיע שכולם חושבים שיש לו גרביל בתחת

youtu.be/eaUMQZvK7H0?si=R7Ly… אוי לנו ואבוי, את הלילה הזה אני קוראת לכולם להקדיש לבכי ואנחות

לפעמים זה יותר מדי בשבילי לפעמים אני לא יכולה להכיל את כל הטוב הזה

אני יודעת שבחרתי במקום הנכון כשאין בכלל שאלות מפגרות בשיעורים

נקלעתי לטוויטאפ ירושלמי אבל ממש לא של הפיד שלי

הנה אני מבטלת אדם חדש באופן מוחלט רק כי הוא ״לא אוהב ירקות״ וזה מלחיץ אותי אנשים כאלה

ברכבת יושב מולי מישהו עם חצקון כל כך בשל שאני מפחדת שזה יתפוצץ עליי (סליחה)

עוד נסיעה עם אמא שהיא רוצה שאני אשים שיר של מישהו אבל לא זוכרת איך קוראים לו ואני צריכה להעביר 10 אלף שירים של האמן כשכל פעם מחדש היא אומרת ״זה לא מה שהתכוונתי אבל לא משנה״

קונה מגפיים והחברה היחידה עם טעם טוב לא עונה לי אני בהיסטריה

להיות דתיה רק בשביל להידבק במחלות מין מההורדת מים האוטומטית בשירותים ציבוריים

הדחף הזה לירוק על גברים עם גינס נמוך בחנויות יד 2 בתל אביב

טבע עירוני מדכא אותי