On This Day. 1919: Theodore Roosevelt died. He was the 26th President, serving between 1901-09 - the youngest POTUS ever

אחזור על דעתי בנוגע להתרעות: אני מטיל ספק גדול האם זה היה משנה משהו בהערכות של מישהו, הקבעון התפיסתי של כולם היה כל כך גדול שהם היו מוצאים דרך להצדיק גם את זה. ממש כמו שאלי זעירא התייחס לעזיבת הסובייטים את מצרים וסוריה ב-4/10, הוא היה כל כך משוכנע שלא יכולה להיות מלחמה שהסביר לעצמו שהם אמנם חושבים שתתחיל כזאת, אבל הם טועים. נתניהו היה משוכנע באמת ובתמים שהוא פיצח את הסוגיה של עזה, שהוא מבין את סינוואר ויכול לנהל איתו דו קיום נוח עם חיכוך. מפעם לפעם הם ירו ואנחנו נפציץ. הם יעשו הפגנות ואנחנו נחסל על הגדר. לקטארים יש השפעה עליהם, ולכן הכסף שנעביר יהפוך אותם להיות כמו הרשות הפלסטינית - מושחתים שנהנים מהכסף ותלויים בו, אבל מעוניינים להישאר במנעמי השלטון. מפעם לפעם מערכת הבטחון ניסתה לאתגר את התפיסה הזאת, אבל היא נפסלה על הסף. לא התקיימו דיונים רציניים על התפיסה מחשש לכך שהודאה בזה תהיה חולשה פוליטית, ולא ניתן יהיה לנפח את החזה ברושם רב על כמה כשיש ממשלה חזקה הטרור מפחד. הקונספציה הזאת הוטמעה בכלל המערכות עמוק מאוד. כל כך עמוק ששום ידיעה מטלטלת לא הצליחה לנער מספיק. עבודת מודיעין והערכה היא פאזל ענק, אתה תמיד רואה רק חלקים. אין באמת ידיעה מודיעינית שפותרת את הפאזל. התמונה מתחילה להתבהר רק כשמצליחים להרכיב הרבה חלקים. הרבה פעמים צריך לנסות לדמיין (להניח הנחות) על חלקי הפאזל שנמצאים בחושך. כאשר יש תהליכי עבודה בריאים ומתקיימות הערכות מצב ודיונים רציניים זוויות ההסתכלות השונות, שהן הפרשנות לחלקי הידיעות שיש אצל כל אחד מהמשתתפים, מתאפשר להאיר חלקים רבים יותר של הפאזל. כאשר ראש הממשלה לא מקיים דיונים כאלה, וכאשר הוא לא משתף את ראשי המערכת במידע (ויש דוגמאות לרוב - צוללות וכלי השיט, לאישור מכירת אף35 לאמירויות והסכמי אברהם, יציאה מהסכם הגרעין עם איראן…) היכולת של כולם לבנות תמונה נחלשת. המדינה נעשית שבירה יותר, והסיכוי לאסונות ומחדלים עולה. ואז כשזה מתממש צריך לעשות הכל כדי למנוע חקירה של המחדל וחשיפה של האמת, כי זה מה שיטשטש את גודל האחריות לכשלון של מי שהוא האחראי מספר אחת לבטחון המדינה. כל זה לא פותר מהאחריות לכשלון של צה״ל, אמ״ן והשב״כ והמחדלים ברמה הטקטית שהיו. אבל הכשלון שלהם, לא פותר את ראש הממשלה מהאחריות לתהליכי העבודה הפגומים, מהקונספציה המדינית שכשלה, ומטיוח האסון