דנבי

אף פעם לא הייתי אידאולוג גדול. כל מה שאני רוצה זה שיהיו לי ולמשפחה שלי חיים בטוחים וטובים. כך תמיד היה. באופן טבעי זה מתורגם לרצון בטובתה של מדינת ישראל - המקום היחיד שאוכל לקרוא לו בית בחיי. אם הפתרון לכך הוא א או ב, זה כבר גמיש, תלוי מקרה ודינמי. לכן גם כל חיי הצבעתי למפלגות מרכז ששידרו בדיוק את המסר הזה - כל עניין לגופו, עם פתרון שמתאים למציאות ולא נקבע מראש על סמך איזושהי אידיאולוגיה גדולה. עכשיו, עזבו שהבנתי בשנים האחרונות שזה קצת יותר מורכב מזה, העיקרון נשאר - העניין הוא שמפלגות המרכז עצמן לא עומדות מאחורי העיקרון הזה והן כבר מזמן לא שם. אני רואה את התגובות של אנשים להפיכה המשטרית, לעלייה של הכהניזם, לשבעה באוקטובר, לטרור היהודי, לבגידה של נתניהו ושותפיו במדינה, לפשעים של ישראל בעזה וביהודה ושומרון - ומבין שלאנשים פה נדפק המוח. רוב הישראלים פשוט לא מסוגלים לעכל עד כמה המציאות קיצונית ולכן לא מסוגלים לפעול בהתאם. היחידים שכן מבינים, נחשבים לקיצוניים רק על עצם שיקוף המציאות כהוויתה, עוד לפני שהציעו פתרון. וזה בדיוק מה שקורה עכשיו לאחר פרסום תוצאות הבחירות. אנשים מסרבים להבין שהליכוד היא לא מפלגה קצת מושחתת - היא פח אשפה כהניסטי עם בוגדים שמכרו את ביטחון המדינה. סמוטריץ' ובן גביר - הם לא הקיצוניים מהצד השני ליאיר גולן. הם יודונאצים מתועבים שמשמידים את מדינת ישראל, ויאיר גולן - רק משקף לכם את זה. ולכן, ללא שום שינוי גישה מהותי מצדי, אלא רק הסתכלות מפוכחת על המציאות המטורפת שהיא חיינו - הפכתי בעיניי רבים מאיש מרכז לאיש שמאל קיצוני. לא שמעניינות אותי תוויות, אבל זה מעיד על הניתוק מהמציאות של רוב העם. והתהליך שרוב העם צריך לעשות, לצד הפנמה של חוסר הלגיטימציה המוחלט לא רק של החרדים, אלא של כל הגוש הכהניסטי (כן כן - גם היודונאצים שמשרתים בצבא), הוא שהפתרון היחיד לצאת מהפלונטר הפוליטי אבל גם המהותי - הוא שיתוף פעולה יהודי ערבי. גם בתוך המדינה וגם מחוצה לה. תמיד אמרנו שיהיה שלום כשהערבים יאהבו את הילדים שלהם יותר משהם שונאים יהודים. הגענו היום כמעט למצב ההפוך - החברה הערבית בישראל וגם הרבה ממדינות האזור, כולל במידה רבה הרשות הפלסטינית על כל בעיותיה - מציגות אופק טוב, בריא ושפוי שמדינת ישראל מסרבת אפילו לדון בו. אם לא נעשה את הסוויץ' בראש ונבין שנדפק לנו המוח - זה יהיה קץ החלום הציוני. קיר הברזל של ז'בוטינסקי, מנהיג ימני שהיה נחשב היום לשמאלן קיצוני - עבד מצוין ועבר שלב. מאזרחי ישראל הערבים ועד למדינות האזור ורבים מבני העם הפלסטיני - ההבנה שמדינת ישראל כאן להישאר והרצון לשתף עמה פעולה חזק מאי פעם. רק אנחנו, היהודים - נשארנו בתודעת מיעוט נרדף ומוכה, כשאנחנו חזקים מאי פעם, וכתוצאה מכך, מהפחד ומהגזענות אנחנו מעדיפים לתת לכוחות הכי קיצוניים בתוכנו להכתיב את הטון ולפרק את הדבר המדהים שבנינו כאן - מדינת ישראל. בואו נתפכח. בואו נהפוך הזדמנות היסטורית לפריחה היסטורית, ולא לבעיטה מפוארת בדלי ולקץ הפרויקט הציוני האדיר.