קריאה לשבת: כך אפשר לפרק את מפעל הקומבינות החרדי השבוע אני רוצה לפתוח כאן פרויקט חדש בשם "ניקוי אורוות". במשך עשרות שנים הפוליטיקאים החרדים התעקשו לקבל לידיהם משרדי ממשלה מסוימים, ולא בכדי. הם בנו בתוכם מנגנונים שמאפשרים להעביר משאבים עצומים למוסדות החרדיים ולשמר את האוטונומיה הכלכלית, החינוכית והחברתית של המגזר. הדבר החשוב שרוב הציבור הישראלי לא יודע הוא שחלק גדול מהם נשען על החלטות מנהליות, תקנות ונהלים שאפשר לשנות בלי חקיקה מסובכת ובלי רפורמות ענק. במקרים מסוימים, החלטה אחת של שר יכולה לשנות הסדר שנבנה במשך שנים. וזה בדיוק מה שנראה בפרויקט הזה: כיצד ממשלה שלא תהיה תלויה בפוליטיקאים החרדים תוכל, באמצעות שורה של צעדים פשוטים יחסית, לפרק מנגנונים שנראו עד היום בלתי ניתנים לשינוי ולהחזיר את המנהל התקין למשרדי הממשלה. יש הרבה יותר מקום לתקווה ממה שנדמה לנו. בזכות היות המפלגות החרדיות לשון מאזניים בממשלות נתניהו, הן הצליחו לבנות מערכת מסועפת של תקציבים, הנחות, תמיכות והטבות, עד שנדמה שכדי לשנות אותה צריך לפרק את המדינה ולהרכיב אותה מחדש. אלא ששר לא חייב להעביר חוק חדש כדי להשפיע על חלוקת המשאבים. לפעמים מספיק לשנות קריטריון זכאות, לקבוע מבחן תמיכה, או להחליט כיצד יופעל הפיקוח. אורך שנים ההחלטות האלה מצטברות למערכת שלמה שמאפשרת למוסדות החרדיים לקבל מימון ציבורי תוך שמירה על עצמאות רחבה. כדי להבין איך זה עובד, נתחיל באריה דרעי ובמשרד הפנים. בשנת 1993, כשדרעי כיהן כשר הפנים, הותקנו תקנות ההנחה בארנונה. בניגוד לכל היגיון כלכלי, התקנות מאפשרות לקבל הנחות לפי גובה ההכנסה ומספר הנפשות במשפחה, בלי לבדוק אם המבוגרים במשק הבית ממצים את כושר ההשתכרות שלהם. המנגנון מוטה כך שהוא מעניק הנחה גבוהה יותר למשפחות של עשר נפשות ומעלה, שבהן ההנחה יכולה להגיע ל-90%. התוצאה היא שמנגנון שנועד לסייע למשפחות מעוטות הכנסה מעניק יתרון משמעותי גם למשפחות גדולות שבהן אחד ההורים בוחר שלא לעבוד. בין 2015 ל-2024 אפילו עלה סף ההכנסה המזכה בהנחה למשפחות של עשר נפשות ומעלה ב-30%, לעומת 15% בלבד למשפחות קטנות. האפקטיביות של המנגנון לא נעצרת בארנונה. בשנת 2020 דרעי יזם חלוקת תלושי מזון באמצעות משרד הפנים, והשתמש באותו מנגנון זכאות כדי לקבוע מי יקבל את הכסף. כך, משפחה שכבר קיבלה הנחה של 70% ומעלה בארנונה הייתה זכאית לקבל את התלושים באופן אוטומטי, בעוד שאחרים נדרשו להגיש בקשה ולהוכיח זכאות. התוצאה הייתה מדהימה: בחלוקה של 2021 קיבלו תושבי מודיעין עילית בממוצע 530 שקל לתושב, לעומת 14 שקל בלבד לתושב במועצה הבדואית נווה מדבר, מהעניות בישראל. ביישובים החרדיים 32% מהתושבים קיבלו תלושים, אף ששיעור הסובלים מאי-ביטחון תזונתי חמור עמד על כ-5%. ביישובים הערביים, שבהם שיעור אי-הביטחון התזונתי החמור הגיע ל-24%, רק 17% קיבלו תלושים. שימו לב מה קרה כאן. קריטריון שנקבע בתקנות של משרד ממשלתי אחד הפך, כעבור עשרות שנים, לבסיס לחלוקת מאות מיליוני שקלים בהטבה אחרת לגמרי. בלי לקבוע במפורש שהכסף מיועד לחרדים, אפשר היה להשתמש במאפיינים הנפוצים בחברה החרדית כדי להעניק לה יתרון משמעותי בחלוקת משאבים ציבוריים. למרות שאת מנגנון הזכאות לתלושי מזון בג"ץ הורה למדינה לבטל, תקנות הארנונה עצמן עדיין קיימות. המשמעות היא ששר הפנים הבא יכול לקדם תיקון שיתנה את ההנחה גם במיצוי כושר השתכרות, תוך שמירה על זכאותם של מי שאינם מסוגלים לעבוד. הוא יכול לבחון מחדש את מדרגות ההכנסה ואת ההעדפה למשפחות גדולות. הסמכות לקבוע את תנאי ההנחה כבר נמצאת בידיו מכוח החוק הקיים. שינוי כזה דורש הליך מנהלי ומשפטי תקין, אבל אינו מחייב חקיקה ראשית. וזה בדיוק העניין: לא צריך לשכנע את החברה החרדית להשתנות כדי להתחיל לשנות את מערכת התמריצים שמאפשרת למודל הכלכלי שלה להתקיים. מספיק ששר אחד ישנה את התקנות. על רגל אחת, זו תיאוריית השינוי של "ניקוי אורוות". בכל שבוע עד הבחירות אבחן מנגנון אחר שנבנה במשרדי הממשלה, אסביר כיצד הוא פועל, מי נהנה ממנו ומה בדיוק צריך לעשות כדי לשנות אותו. נכון שלא כל תקציב שמגיע לחרדים הוא פסול, ולא כל מנגנון ניתן לביטול בחתימת שר. אבל במקרים רבים השינוי פשוט בהרבה ממה שהתרגלנו לחשוב. זו גם הסיבה שהבחירות הקרובות חשובות כל כך. ממשלה שלא תהיה תלויה בפוליטיקאים החרדים תוכל להתחיל לפרק בתוך זמן קצר מנגנונים שנבנו במשך עשרות שנים. אבל זה לא יקרה מעצמו. הפוליטיקאים שמבקשים את הקול שלכם צריכים להתחייב כבר עכשיו לשינויים האלה, ואנחנו צריכים לוודא שהם עומדים בהתחייבויות שלהם. כי בסופו של דבר, לא מספיק להוציא את הפוליטיקאים החרדים ממשרדי הממשלה. צריך להוציא משם גם את המנגנונים שהם השאירו אחריהם. שבת שלום.