אוף אוף תמיד כשאני שומע אל תפחד השורה ״תאמין שאם קלקלת אתה יכול גם לתקן״ ממש נוסכת בי תקווה אבל אז עכשיו בטעות חשבתי על זה ופיזית מה הקשר?? כאילו לקלקל זה ככ קל ולתקן זה ככ לא??? האחד לא גורר את השני בשום צורה
חיים נהרסו
היה לי משעמם וטיילתי בת״א עם האקספלור של הגריינדר
קיצור איך מפסיקים לפחד מהחד״כ ומאיפה בכלל מתחילים אני רק חושב על לבקש ממישהו להיכנס איתו בסטים או משהו כזה ומתחלחל עד לשד עצמותיי
נסעתי היום באוטו עם אמא. שמו זכיתי לאהוב בגלגלצ, ולפני שהספקתי להבין מה קורה ולעשות את חיקוי העברי לידר שלי היא ניצלה את ההזדמנות כדי לגשש. זה משהו שהיא עושה לפעמים, אבל לעתים נדירות, כחלק ממדיניות של לתת לנו לעשות מה שבא לנו ובזמן שלנו בלי ללחוץ ובלי להתערב.
וכעסתי גם עליה, ועל אבא, כי למה אתם כאלה חמודים, עם המדיניות המפגרת הזאת שלכם, פשוט תשאלו אותי אם אני הומו, ואני אגיד שכן, כי כולנו יודעים שכולנו יודעים, אבל משום מה אני לא מצליח לשים את זה על השולחן בעצמי, וזה כבר לא חמוד בשלב הזה,
וכל יום הולדת בשנים האחרונות זה הדבר היחיד שאני מאחל לעצמי, ואז מלקה את עצמי ביום ההולדת הבא כי מה כבר יש בזה יא לוזר. רק להגות כמה מילים וכל זה יהיה מאחוריך. ואז תוכל להתחיל לעבוד על לזכות לאהוב
שוב טס סולו שבוע הבא והעצבות-טרום-טיול מידפּקת. בפעם הקודמת היה מדהים. אחלה לי לגמרי עם עצמי, וככה זה תמיד היה. אבל מסתבר עכשיו שאיפשהו בין אז להיום מיציתי את הלבד הזה, או את ההשלמה עם העובדה שהוא לא בחירה, אלא פשוט ברירת המחדל של חיי בגרסתם הנוכחית. אבל זה מה שזה איי גס