קצת לפני האליפות של 15/16, שרו לנו ״40 שנה בלי כלום״. זה די היה נכון. מה היה לנו? 2 אליפויות לפני שנולדנו וגביע אחד. היינו הולכים לוסרמיל רואים את ארון הגביעים, עם כל מיני גביעי קקמייקה על השתתפות באינטרטוטו וכאלה. לעומת זאת, השנים שעברו בין 2 האליפויות של 18 ושל 26, היו רוויות בהצלחות. 3 גביעי מדינה, כמה מאבקי אליפות שלא הצלחנו לקחת אבל כל הזמן היינו שם בתמונה של תארים, של הצלחה, גם אם לא זכינו לא חזרנו לתקופה של החושך, של הכלום. 8 שנים בין אליפויות זה פער סביר, בטח לא נורא, לדים שחגגו את האליפויות הקודמות בגיל 10 עכשיו מסיימים תיכון ולא בני 50 כמו הדורות הקודמים וזה ממש חשוב, שלהם לא ישירו 40 שנה בלי כלום. שהפועל באר שבע לא ״תחזור למקומה הטבעי״ כפי שיש אנשים שרוצים ומכוונים למאבקי הישרדות אלא מקומה הטבעי הוא איפה שהיא נמצאת. אימפריה בכדורגל הישראלי. האליפות כמובן חשובה גם לעתיד של המועדון, גם להרגשה שזה לא היה חד פעמי, שלא רק בכר יכל לזכות איתנו, שלא רק וואקמה יכל להוביל על הדשא. שהדרך והמועדון והבעלים והקהל והאמונה והאהבה לאגודה הם מעל לכל והם ישאו פירות תמיד כל עוד נאמין בעצמנו ונהיה ביחד!!!!