אחרי שהוא שכב חמישה חודשים בארון, שלפתי את הפאוץ' השחור שלי החוצה. הנחתי אותו שם אז כשחזרתי מחודשיים טיול ברחבי הגלובוס ישר לטירונות, יוני '26 במקום יוני '16. הפאוץ' שסחב לי את הדרכונים והארנק בשדות תעופה נידחים ובטיסות פייפר. היה עליי באומגה מעל נהר האורובמבה ועדיין יש שם את הברכון 'משיח' שקיבלתי בבית חב"ד בסן פדרו. יש לו חור קטן בצד כי הוא נשרף קצת מבלאנט של איזה עידו בהוסטל באיסלה, אבל הוא עדיין סוחב, ונוח.
הפאוץ' הזה שהופך אותי לקצת ישראלי כשאני בחו"ל כי מצד אחד יש לי אנגלית טובה ואני לא לבוש כמו בן נוער ישראלי מצוי בטיול הגדול אבל מצד שני יש לי פאוץ' אז כן. הוא לא מש ממני לרגע כשאני בחו"ל ואני לא מעיף עליו מבט כשאני בארץ, הוא שירת אותי נאמנה במצרים, ארה"ב, פרו, קולומביה, גואטמלה, בליז ומקסיקו. אבל לא בירושלים וקרית ספר.
הפאוץ' שלי הוא קצת כמוני. מיועד למטרה מסוימת, שומר את הדברים החשובים, פרקטי ועדיין סוחב, בתכל'ס אמנם יש אנשים שמתפדחים ללכת איתו אבל יש כאלה שלא יכולים בלעדיו, במיוחד בטיול.
*בתמונה הפאוץ' איתי בדאפטאון, סקוטלנד. – at Dufftown, Scotland
3
17
716
'הבדחן'.
גילוי נאות: הציעו לי להיות היועץ דת וסירבתי.
עכשיו לביקורת: זה לא סרט על חרדים בשום צורה, נכון יש יידיש, שטריימלים, ומצווה טאנץ, אבל הסיפור הוא פשוט סיפור יפיפה, נוגע ללב על התמכרות, על תשוקה למקצוע ועל האסל. גידי דר עושה עבודת בימוי נהדרת, יש לוקיישנים מצוינים, הצבעים יפים, ושולי רנד אוחח שולי רנד, מאיפה להתחיל, הוא מלהטט בין שמחה לעצב בין ייאוש לתקווה בחן ובמימיקות נהדרות כמו שרק הוא יודע, טל פרידמן עושה עבודה מצוינת ושאפו על היידיש.
יש לי כמה ניטפיקינג ברמת האמינות של חלק מהדמויות, סטים וקצת מהיידיש אבל לא אלאה אתכם בזה, סה"כ סרט נהדר שווה בהחלט ללכת לקולנוע בשבילו.
9/10 ⭐️
אני רוצה לחזור אתכם בדיוק 11 שנה אחורה.
ב׳ בכסלו תשע״ו, יום הולדת 17 שלי.
אני אז בחור חמוד ואנרגטי, בתחילת שיעור א׳ בישיבה גדולה, באותו ערב אבא הפתיע אותי עם משלוח של 30 סופגניות לכבוד יום ההולדת, ובנוסף גם מתנה: מכונת גילוח של פיליפס (כמובן שגזרתי את הסכינים הכפולים, כנהוג בעולם הישיבות מקדמת דנא).
תוך דקות נוצרה התקהלות בחדר שלי בפנימיית ״דרום, קומה ראשונה״. מוזיקה בקול רם (חסידי כמובן, אחרי הכל ש"א) בחורים נכנסים ויוצאים, שרים ומאחלים לי את כל מה שאפשר לאחל אחרי שניזונת מסופגנייה עתירת ריבה של אנג'ל.
ואז הבחנתי מהצד בשלמה, בחור יתום מהשיעור שלי. לא הכרתי אותו אז יותר מדי, אבל ידעתי שיום ההולדת שלו חל באותו יום כמו שלי. ראיתי את המבט שלו כשכולם חוגגים לי. כמובן שהכנסתי אותו למעגל, אבל הרגשתי שזה לא מספיק אז החלטתי לעשות מעשה.
קניתי סוכרייה על מקל ענקית, החבאתי אותה מתחת לכרית שלו ביחד עם פתק: ״מזל טוב שלמה ליום ההולדת, מחבר שאוהב״.
אחרי יומיים ניגשתי אליו וסיפרתי לו שזה אני, אני לא אשכח את התגובה שלו: ״למה גילית לי שזה אתה? אני כבר יומיים מסתובב מאושר וחושב על כל אחד מהישיבה שהוא זה שאוהב אותי״.

















