כל מילה של השופט בדימוס עודד אל-יגון: חברותיי וחבריי לרשת. אני עומד עכשיו לפני כתיבת הפוסט, שאם אינו שגוי, הוא החשוב בפוסטים שכתבתי מאז שנכנסתי לרשת הפייסבוק. מאז שפרשתי מן השיפוט, חלפו כבר שנים לא מעטות, ואיני מעודכן כהלכה בחקיקה החדשה, אך בבירור שעשיתי עם אנשי מקצוע, העליתי כי דווקא בנושא המדובר ביותר בתקשורת, לא חל מאז ועד היום שום שינוי במצב החוקי הקיים . אני שם איפוא את נפשי בכפי, ואתייחס אל המצב החוקי הקיים כיום, כאילו הוא עדיין כפי שהיה בימים הטובים ההם, כאשר הייתי עדיין חלק בלתי נפרד ממערכת המשפט. עקב חוסר העדכון, והחשש שיש טעות בידי, התייחסתי עד עתה אל הנושא בהתעלמות מוחלטת, כי לא העליתי בדעתי שפשפש קטן כמוני יכול להאמין שיש אפשרות שגם בארזים נפלה שלהבת, ואילו אני הקטן שבאזובי הקיר מסוגל לצעוק "אאורקה", מבלי לשים את עצמי במקום שאוכל לזכות בו רק בקלון של בורות. ועתה לעניין: כולם מדברים עתה על הדרישה של הסניגוריה לביטול משפטו של נתניהו, כבר בשלב המוקדם של הבאת הראיות . לא בתקשורת נדון העניין, ולא מצדם של בעלי עניין כאלה ואחרים. ובכן, לעניות דעתי, האפשרות לבטל משפטו של נאשם בפלילים, פשוט אינה קיימת בספר החוקים שלנו, ולא תיתכן אפילו אם כל שופטי ביהמ"ש העליון יסברו שניתן לנהוג במקרה הזה לפנים משורת הדין. לשופט היושב בדין יש רק שתי אפשרויות, שביטול המשפט אינו אחת מהן. הוא יכול לזכות את הנאשם או להרשיעו, וזאת גם ואם התביעה מבקשת לחזור בה מהמשפט, היא יכולה להודיע לבית המשפט אפילו מבלי לבקש את אישורו, כי היא חוזרת בה מן האישום, ואז אין לשופט ברירה, וגם אם הוא סבור שיסודה של הודעת התביעה אינה מוצדקת, מכל בחינה שהיא, עליו לזכות מיד את הנאשם. משמעות ההבחנה בין ביטול לבין זיכוי היא עצומה, כי הנאשם יחזיק מעתה ואילך אישור רשמי שזוכה במשפטו, כפי שהבטיח בעת תחילת משפטו. וכפי שאני מבין, מצב שכזה לא יעלה דעתו של אף אדם שפוי בדעתו, חוץ מדעותיהם של הסניגור המלומד עו"ד עמית חדד, הנאשם ובני משפחתו וגם חבורת הסריסים המזדנבים בעקבותיו. אני עותר בפני כל מי שקורא פוסט זה, שיפיץ את הדברים בין חבריו, ויבורך מי שישלח העתק מדבריי אל נשיא המדינה, שנחשב בעברו לאחד מגדולי המשפטנים של מדינתנו המוכה והדואבת.