השנה: 2003
קאסם עוויסאת, סטודנט בן 19, חזר עם חבריו ללימודים מאוניברסיטת א-נג'אח לקלקיליה, לבלות את הסופ"ש עם משפחתו. הוא ועוד עשרות סטודנטים וסטודנטיות נוספים נאלצו לעשות עיקוף דרך מחסום סידא.
באותו יום, החיילים הורו להם לעצור ולשוב על עקבותיהם: "תחזרו, אין דרך".
🧵⬇️
מסיידא הלכנו לכפר אל-פנדק ומשם לקלקיליה.
כשהגעתי לקלקיליה, הלכתי לרופא. הוא חיטה לי את הפצע שוב ואמר לי שאני אצטרך לעבור טיפולי לייזר כדי למחוק את הסמל שהיה חרוט לי על היד".
>
איומים מהסוג הזה אינם חוקיים כמובן, אבל בכך שהיא מעבירה לקבלני משנה גם את עבודת השבירה של התארגנויות עובדים, האוניברסיטה שומרת על ריחוק ומגינה על עצמה מפני תביעה.
במקרה שהקבלן ייתבע היא תוכל לטעון שהוא פעל על דעת עצמו ולא היה לה מושג, ואולי אפילו לנתק איתו קשר ולפטר את העובדות.
>
השיטה הזו שוכללה לאורך השנים, והיום המעסיקים יודעים בדיוק איך לשבור התארגנות במסגרת החוק, ולהפר אותו רק כשיהיה מאוד קשה להוכיח את היקף ההפרה או כשאפשר לייצר מאזן אימה שיימנע תביעה מחשש לפיטורי עובדות.
בינתיים זה עובד, והתוצאות עבור העובדות הרסניות:
rosamedia.org/episodes/artic…
איך נשמעת שבירת התארגנות עובדים?
"תעבירי [לכל העובדות] את ההודעה הזו. זה מ[מנהל יחידת משק באוניברסיטת ת"א], שאחראי על הכל באוניברסיטה, שהוא מה שהוא אומר זה מה שהוא עושה. הוא אומר מה הולך באוניברסיטה וזה הולך. הוא אמר לי: באחד למרץ, כשאנחנו עוברים [לחוזה מול החברה החדשה],
> 🧵
אז אם [מישהי מהעובדות] תגיע איתי בהסעה, האוניברסיטה עצמה, כשהיא תבוא להיכנס בשער, יעצרו אותה ולא יכניסו אותה פנימה לעבוד, יעני. הם ישארו אותה זרוקה בחוץ שתעמוד".
זו הודעה שהופצה לקבוצה של עשרות עובדות ניקיון באוניברסיטת ת"א, ע"י קבלן המשנה שמעסיק אותן.
>
2
22
880





